טל': 03-6090234
פקס: 03-6090799
נייד: 053-2000520
עורכי דין
צור קשר

שם *

דואר אלקטרוני *

טל'

ההודעה


בבית המשפט העליון

רע"פ 3120/14

 

לפני: כבוד השופט א' שהם

 

המבקש: רון נעים

 

נ  ג  ד

 

המשיבה: מדינת ישראל

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של  בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 10.2.2014, בעפ"ג 9231-09-13, שניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; מ' סוקולוב

 

בשם המבקש:                        עו"ד זיו שרון

 

 

החלטה

 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ד' ברלינר– נשיאה; ג' קרא – סג"נ; מ' סוקולוב), בעפ"ג 9231-09-13, מיום 10.2.2014, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' שריזלי), בת"פ 3998-09, מיום 27.6.2013.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. בשנת 2009, הוגש כתב אישום נגד המבקש, ולפיו בשנים 2002 עד 2005 הפעיל משרד עצמאי לעריכת דין, ולא הגיש במועד דו"חות על הכנסותיו. בהמשך, הוגש נגדו כתב אישום מתוקן, אליו נוספו עבירות של אי הגשת דו"חות במועד בשנים העוקבות, ובמקובץ עבור השנים 2011-2002. ביום 20.2.2013, הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן, למעט באיחור בהגשת הדו"ח לשנת 2011, לגביו טען לקיומו של הצדק סביר. טענה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, וביום 22.4.2013, הורשע המבקש בעשר עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, לפי סעיפים 131, 132 ו-216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה).

 

  1. ביום 27.6.2013, נגזר דינו של המבקש. בפתח גזר הדין נסקרה התנהלותו הדיונית של המבקש, ובית משפט השלום קבע, כי הנאשם גרם ל"עיכוב שאינו ראוי" של ההליכים בתיק.

בית המשפט עמד על חומרתן של עבירות מס בכלל, והעבירות שביצע המבקש בפרט, בכך שנמנע מלהגיש דו"חות שנתיים ו"מנע מפקיד השומה משך עשר שנים מלשום אותו במס אמת". הודגש, כי עבירה של אי הגשת דו"ח במועד אינה עבירה "טכנית" וקלת ערך, אלא עבירה אשר פוגעת במערכת אכיפת דיני המס.

התנהלותו של המבקש תוארה כהתנהלות עבריינית ממושכת, ובית המשפט קבע כי מתחם הענישה נע בין 9 ל-18 חודשי מאסר, ובצד זאת קנס כספי. בהמשך לכך, נשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זה תרומתו למדינה ולקהילה; ניתנה הדעת להרשעה קודמת של המבקש בעבירה אחרת ולצידה מצוקתו של המבקש והעובדה שהוא "ניצל את שהותו בכלא למטרות חיוביות". כמו כן, ניתן משקל רב לקולה, למצבו הרפואי של המבקש. אשר למאמצים שהשקיע המבקש בהגשת הדו"חות, נאמר כי ניתן לכנותם "מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי". בית המשפט ציין, כי סיכויי גביית המס לגבי השנים הרלוונטיות הם אפסיים. גם ההודאה באשמה לא תרמה לחיסכון בזמן דיוני, והמבקש אף תרם להתמשכות ההליך, כאמור.

לאחר זאת, השית בית משפט השלום על המבקש 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך 40,000 ש"ח.

 

  1. המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. לטענתו, לא ניתן משקל מספק להגשת הדו"חות על-ידו, גם אם באיחור, וכל מחלוקת לגבי תוכן הדו"חות, מקומה במישור האזרחי ולא במישור הפלילי. עוד נטען, כי בגזר הדין לא ניתן ביטוי ראוי לכך שלא נגרם נזק לקופת המדינה כתוצאה מביצוע העבירות; לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובפרט למצבו הרפואי הקשה. בית המשפט המחוזי קיים מספר ישיבות בעניינו של המבקש. בין היתר, בחן בית המשפט בדקדקנות את השאלה האם יכול המבקש לרצות עונש מאסר בפועל, לאור מצבו הבריאותי, אך לא הונח בפני בית המשפט כל מסמך המורה כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מאפשר ריצוי עונש מאסר בפועל. בהתייחס לשומות עבור השנים 2006-2002, ציין בית משפט קמא כי פקיד השומה הוציא שומות לפי מיטב השפיטה על סך 11 מיליון ש"ח, והמבקש לא הגיש השגה על כך. בית המשפט המחוזי קבע, כי מתחם הענישה עליו עמד בית משפט השלום הוא סביר, בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות המקרה; ולפיכך מובן שאין כל מקום להתערבות בגזר הדין, שהרי עונשו של המבקש הוא ברף התחתון של המתחם שנקבע. לאחר ששקל את מכלול השיקולים, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב במידת העונש, ובפסק דין מיום 10.2.2014, נדחה הערעור.
  2. ביני לביני, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בש"פ 2283/14). ביום 3.4.2014, הורה הרשם ג' שניכי מועד ההגשה יוארך עד ליום 1.5.2014. כמו כן, עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד ליום 1.6.2014,  בהחלטתו של השופט נ' הנדל, מיום 13.4.2014.

 

בקשת רשות הערעור

 

  1. בבקשה לרשות ערעור נטען, כי היא מעוררת דיון ב"שאלות משפטיות עקרוניות" בעלות השלכה רחבה, ובהן: אופן יישומו של תיקון 113 לחוק העונשין; קיומו של מתח "בין האספקט האזרחי לאספקט הפלילי בתחום המיסים"; ושאלות הנוגעות לסמכותו של פקיד שומה שלא להורות על קליטת דו"ח שהוגש לו. בנוסף, נכללות בבקשה טענות קשות וכוללניות כלפי רשויות המס בישראל, כגון התנהלות שרירותית, חוסר הגינות, הטעיית ציבור הנישומים, אפליה בוטה, ועוד. עוד נטען, כי יש מקום ליתן רשות ערעור משיקולי צדק, ובהם מצבו הבריאותי הקשה של המבקש; נסיבות חייו; תרומתו למדינה; ואירועים טראגיים שעברו עליו בשנים האחרונות. נוסף על כך טען המבקש, כי שיקולי השיקום בעניינו, מצדיקים סטיה לקולה ממתחם הענישה.

 

  1. הבקשה מפרטת את הנסיבות בגינן נמנע מהמבקש, לטענתו, להגיש דו"חות. בכלל זה תוארה הצפה בבניין משרדים, אשר גרמה נזק לספרי הנהלת החשבונות; פטירתם של מנהל החשבונות ורואה החשבון שטיפלו בענייניו של המבקש, במהלך העשור האחרון; ומצבו הרפואי אשר הקשה עליו לטפל בנושא. לטענת המבקש, הוא הסיר את המחדלים, בכך שהגיש את הדו"חות בשנת 2011, ולפיכך ראוי היה להשית עליו קנס מנהלי ולהימנע מהעמדתו לדין פלילי. בנוסף, נטענו בבקשה טענות בדבר שגיאות רבות אשר נפלו לכאורה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין היתר, נטען כי אושרה למבקש ארכה להגשת הדו"חות עבור השנים 2005-2003; כי ניתן לו פטור מלא מניכוי מס במקור 2005-2003, ומכך משתמעת עמדת רשויות המס כי התנהלותו היא ללא דופי. ועוד נטען, כי עניינו של המבקש הוחרג מעניינים של נישומים אחרים ללא הצדק, ועוד כהנה וכהנה.

 

דיון והכרעה

 

  1. בבקשה שלפניי נאמר, כי היא נסובה על הכרעת הדין ועל גזר הדין כאחד. הדבר תמוה בעיני, שכן המבקש הודה בעובדות כתב האישום, והערעור לבית המשפט המחוזי הופנה רק נגד גזר הדין. מכאן שהבקשה איננה יכולה להיות מכוונת כלפי הכרעת הדין, ולפיכך אדון בה כבקשה לעניין גזר הדין בלבד. הלכה מושרשת היא, כי אין בהשגה על חומרת העונש בכדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" בפני בית משפט זה, למעט במקרים חריגים בהם העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות (רע"פ 617/14לוי נ' מדינת ישראל(4.3.2014); רע"פ 1717/14 ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (30.3.2014); רע"פ 8241/13 ברדה נ' מדינת ישראל (25.3.2014)).

 

על דרך הכלל נקבע, כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות מס כוללת עונש מאסר בפועל, לצד הטלת קנס כספי (רע"פ 3385/13 דימיטשטיין נ' מדינת ישראל (29.5.2013); רע"פ 7964/13רובינשטיין נ' מדינת ישראל (31.12.2013); רע"פ 7790/13 חיים נ' מדינת ישראל (20.11.2013)). לאור האמור, נראה כי העונש שהושת על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת (השוו: רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל (5.11.2006); רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל (18.4.2004)). לפיכך, נחה דעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להדחות. עוד יובהר, כי לא מצאתי בבקשה "שאלות משפטיות עקרוניות" הדורשות הכרעה, וטענותיו של המבקש הן בגדר כסות לטענות פרטניות לעניין חומרת העונש שהושת עליו.

 

  1. למעלה מן הצורך אציין, כי גם בחינת הבקשה לגופה, מעלה כי אין עילה להתערבות בפסקי הדין שניתנו על-ידי הערכאות הקודמות. בחודש מאי 2011, הגיש המבקש דו"חות לפקיד השומה, עבור השנים 2009-2002. לטענת המבקש, בכך הוסר המחדל מצידו. ככל שניתן להתרשם מן החומר המונח בפניי, דו"חות אלה הוגשו כאשר הם כמעט ריקים מתוכן, למעט ציון המילה "הפסד", וסכום המחזור הכספי בעסק. זאת, בניגוד לדבריו של המבקש. הגשת דו"חות סתמיים וכמעט ריקים מתוכן, באיחור של שנים רבות, איננה עולה כדי הסרת מחדל. בנסיבות אלו, מדובר ב"חסר מהותי" אשר שקול כנגד הימנעות מהגשת דו"ח (ראו ע"א 8244/98‏ פקיד שומה חדרה נ' שבי, פ"ד נז(4) 241, בפסקה 9 (2003)).

המבקש נדרש על-ידי פקיד השומה לספק פירוט נוסף מעבר לדו"חות שהוגשו, אולם רק ביום 27.2.2013, ערב הכרעת הדין בעניינו, הגיש המבקש את דו"חות הרווח וההפסד עבור השנים הרלוונטיות. יש לציין, כי גם באשר לחלק מן הדו"חות האלו, התעוררו קשיים בעיני פקיד השומה, בין היתר בשל חוסר התאמה לדו"חות שהוגשו למנהל מס ערך מוסף.

 

  1. בחינתן של הטענות המופנות בבקשה נגד רשויות המס, מורה כי לא עלה בידו של המבקש להראות פגם כלשהו בהתנהלותן במקרה הנדון. גם הטענות לעניין אכיפה בררנית, וההחלטה "להתעמר" במבקש, כביכול, אינן מבוססות כלל, וכן לא ברור מיהם "הנישומים האחרים", אשר מצבם דומה למצבו של המבקש, ואשר זכו, לטענתו, ליחס שונה. ניתן להתרשם מהמכלול, כי על מנת להסיט את המבט מהתנהגותו הפלילית, בחר המבקש להשתלח בלשון בוטה בפקידי רשויות המס בישראל, ויש בכך יותר מאשר טעם לפגם.

 

  1. 11.אשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, ראשית יש לציין כי בשל חומרתן היתרה של עבירות המס, נקבע בפסיקה כי במסגרת שיקולי הענישה בעבירות אלה, ינתן משקל הבכורה לאינטרס הציבורי, ובכללו לשיקולי ההרתעה, תוך העדפתם על פני שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של העבריין (רע"פ 674/13ליטווק נ' מדינת ישראל (21.8.2013); רע"פ 3857/13 יצחקיאן נ' מדינת ישראל (30.7.2013); רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.2.2013)). זאת, בשל פגיעתן הקשה של עבירות מס בקופה הציבורית, ובעקרון השוויון, המתבטא בתשלום מס אמת על-ידי כלל הנישומים. עוד ראוי להוסיף, כי בבואו לגזור את עונשו של המבקש, נתן בית משפט השלום משקל משמעותי למצבו הרפואי הקשה. גם בית המשפט המחוזי אשר ישב על המדוכה, ולאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות, לא ראה כל מניעה לכך שהמבקש ירצה עונש מאסר בפועל. בנסיבות אלה, אין עילה להתערבות בעונשו של המבקש.

 

  1. לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

 

כאמור לעיל, בהחלטתו של השופט נ' הנדל מיום 13.4.2014, עוכב עונש המאסר שהושת על המבקש, עד ליום 1.6.2014, בשעה 10:00. נוכח דחיית הבקשה לרשות ערעור, המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד זה, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377  או 08-9787336. תשומת לב שירות בתי הסוהר מופנית למצבו הרפואי של המבקש.

 

ניתנה היום, ‏ח' באייר התשע"ד (‏8.5.2014).