טל': 03-6090234
פקס: 03-6090799
נייד: 053-2000520
עורכי דין
צור קשר

שם *

דואר אלקטרוני *

טל'

ההודעה


בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40

רשות המיסים, היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 1

בפני שופטת לימור מרגולין-יחידי

 

נגד

1.פ.מ.מ בע"מ

2.מ.א.י.א בע"מ

3.ארנון פרי

הנאשמים

הכרעת דין

במקום הקדמה

  1. בתיק זה ניתנה בשעתו על ידי מותב קודם, סגן הנשיא השופט אפרתי, הכרעת דין מזכה המבוססת על טענת הגנה מן הצדק. התיק הוחזר לבית משפט השלום עם קבלת ערעור המאשימה על זיכוי הנאשמים מחמת הגנה מן הצדק. בשל פרישתו של המותב הקודם ונבצרותו ליתן הכרעת דין בתיק, הועבר התיק לטיפולי. בנסיבות שנוצרו נעתרתי לבקשת ההגנה לחזור ולשמוע את העדים העיקריים בתיק, לרבות הנאשם, בעדות בשמיעה חוזרת. לאחר מכן השלימו הנאשמים את פרשת ההגנה, והצדדים הגישו סיכומים בכתב. כעת בשלה העת למתן הכרעת הדין בתיק.

מסגרת האישומים

  1. הנאשמות 6 – 1 הן שתי חברות פרטיות בבעלות נאשם 3, אשר היה בתקופה הרלבנטית לכתב

האישום, בין ספטמבר 6222 למאי 6226 )להלן: "התקופה הרלבנטית"(, מנהלן הפעיל. הנאשמות

עסקו בסחר בגרוטאות ופסולת מתכת )להלן: "הנאשמות" ו"הנאשם"(.

כתב האישום מונה שני אישומים, אחד לכל אחת מהנאשמות, כשתוכן האישומים דומה.

באישום הראשון יוחסה לנאשמים 1 ו – 3 קבלת 22 חשבוניות פיקטיביות, כשהסכום הכולל של

החשבוניות הפיקטיביות עומד על 7,153,525 ₪, ומס התשומות הכולל עומד על 222,252 ש"ח.

באישום השני יוחסה לנאשמים 6 ו – 3 קבלת 22 חשבוניות פיקטיביות, כשהסכום הכולל של

החשבוניות הפיקטיביות עומד על 7,878,566 ₪, ומס התשומות הכולל עומד על 521,252 ש"ח. בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 6

על פי הנטען הנאשמים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות במטרה

להתחמק ממס, וניכו את מס התשומות במסגרת הדיווחים התקופתיים במטרה להתחמק ממס.

לפיכך, יוחסו לנאשמים 1 ו-67 3 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין, עבירות על סעיף

115)ב()7( לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1757 )להלן: "חוק מע"מ"(; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים,

עבירה על סעיף 115)ב()2( לחוק מע"מ; ו – 67 עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה, עבירות

על סעיף 115)ב()8( לחוק מע"מ. לנאשמים 6 ו-3 יוחסו 67 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך

כדין, עבירה של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, ו- 67 עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה.

  1. למקרא כתב האישום, יש מקום להקדים מספר הערות כבר בפתח הדברים:

ראשית, הטענה בכתב האישום היא שהחשבוניות הן פיקטיביות, משום שהוצאו בגין סחורות שלא נמכרו לנאשמים על ידי שתי החברות שהוציאו את החשבוניות, וכל יעודן היה לכסות באופן

חשבונאי כוזב על סחורות שנרכשו על ידי הנאשמים מהשטחים )סעיף 1 לפרק העובדות באישומים הראשון והשני(. המאשימה הבהירה כי אינה טוענת שלא נמכרו סחורות כמפורט בחשבוניות, וטענתה מתמקדת במיהות הצדדים לעסקת המכר.

שנית, כתב האישום אינו מפרט את זהות האנשים שנתנו את החשבוניות לנאשמים. עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי את כל החשבוניות שבמחלוקת קיבלו הנאשמים מאחד או יותר מהבאים:

א. ממדוח ג'לג'ולי, הבעלים הרשום בחברת אלנג'אח מסחר ושיווק 6222 בע"מ, שעל פי הנטען

סיפקה לנאשמים 1 ו-3 את חשבוניות הכיסוי )להלן: "אלנג'אח" ו"ג‘לג‘ולי"(.

ב. אמיר פדילה, הבעלים הרשום בחברת אלאמין אלנסר מסחר ושיווק בע"מ, שתפקידה על פי

הנטען מול הנאשמים היה זהה בתקופה מאוחרת יותר )להלן: "אלאמין" ו"פדילה"(.

ג. ריאד שתיה, תושב השטחים )להלן: "שתיה"(, שיש מחלוקת ביחס למעמדו באלנג'אח

ואלאמין )להלן, ביחד: "החברות"(. שתיה עסק בהובלת סחורות, ויש מחלוקת אם היה

סוחר בתקופה הרלבנטית.

שלישית, כתב האישום אינו מציין ממי בשטחים נרכשה הסחורה, ואינו מגביל את עצמו לגורמים מסוימים, זולת הטענה שהסחורה נרכשה ישירות מגורמים בשטחים.

מטעם המאשימה העידו שני סוחרים מהשטחים בלבד, חוסיין רמדאן וזיאד ראנם )להלן: "רמדאן" ו"ראנם"(, ונזכרו שמות נוספים של סוחרים, שחלקם לא העידו כלל, ואחרים העידו בפרשת ההגנה. לצד כל אלה, עמדה לבירור לאורך כל ההליך שאלת מעמדו של שתיה כסוחר מהשטחים, והאפשרות שמכר לנאשמים בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 3

סחורה השייכת לו. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, ככל שחלק מהסחורה נמכר לנאשמים במישרין

על ידי שתיה עצמו כסוחר פסולת מתכת, אין שוני בין מעמדו כגורם מהשטחים לבין מעמדם של

סוחרים אחרים מהשטחים.

טרם בחינת תשובת הנאשמים, הגדרת המחלוקות, וצלילה אל הסוגיות הראייתיות, אקדים ואעמוד

בקצרה על הפן המשפטי של העבירות. אעיר כי קיימות בין הצדדים מחלוקות משפטיות בנושאים

קונקרטיים הנגזרים מן העבירות, ובהם אתמקד.

הפן המשפטי

  1. חוק מס ערך מוסף מבוסס על עקרון ההקבלה ועל חיוב כל חוליה בשרשרת הייצור במס ערך מוסף.

כך, במכירת מוצר משלם המוכר מס עסקאות, היינו מס על הערך המוסף שתרם למוצר, וממנו הוא

מנכה מס תשומות, היינו מס על ההוצאות שהיו לו ברכישת המוצר )א' נמדר, "מס ערך מוסף", כרך

א',עמ' 37, ג' עמיר "עבירות מס" ע' 211, ע"פ 12532724 כהן נ' מדינת ישראל(.

גביית המס והדיווח עליו הם בשיטה של אכיפה עצמית. מנגנון החיוב במס והדיווח עליו, נשען, אם

כך, במידה נכבדת על מהימנות הדיווח, ודיווח אמין נגזר ממהימנות התיעוד לעסקה ומיושרם של

המדווחים. רק אם התיעוד משקף עסקאות אמת בכל מרכיבי העסקה, בין צדדים אמיתיים לעסקה,

יכול מנגנון הגבייה העצמית להתקיים בדרך אפקטיבית.

תכליתה של העבירה על סעיף 115)ב()7( לחוק מע"מ להבטיח את פעולתו התקינה של מנגנון גביית

המס, תוך הסתמכות על מהימנות מסמכי תיעוד העסקה, חשבוניות המס.

סעיף 45 לחוק מע"מ מגדיר חשבונית מס, ומפרט נתונים ופרטים שיש לכלול בחשבונית.

סעיף 38)א( לחוק מע"מ מתיר ניכוי מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה כדין, כלומר

חשבונית המשקפת עסקה אמיתית ביחס לכל פרטי ההתקשרות, לרבות הצדדים לעסקה.

חשבונית מס אינה כדין בשני מקרים עיקריים: האחד, כשאין מאחוריה כל עסקה, מצב שאינו

רלבנטי לתיק זה. השני, כאשר בוצעה עסקה כלשהי, אך החשבונית אינה משקפת אותה בצורה

מהימנה, מבחינת כמות הסחורה או השירות, סוג הסחורה או ערכה, או שהחשבונית לא ניתנת על

ידי הספק האמיתי, אלא על ידי צד ג' שהוא גורם פיקטיבי או בעל זיקה מלאכותית ולא אמיתית

או לא לגיטימית לאותה עסקה. בכל המקרים הללו עסקינן בחשבוניות פיקטיביות, שאינן משקפות בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 4

את העסקה האמיתית בין הצדדים האמיתיים או עסקה בכלל, תוך שיבוש מנגנון הגבייה ושיטת

הגבייה.

בית המשפט העליון לא הבחין לצורך האחריות לביצוע עבירה בין חשבוניות שלא עמדה מאחוריהן כל עסקה, לבין חשבוניות שפרטיהן כוזבים, או חשבוניות שהוצאו על ידי צד ג' זר לעסקה, והדגיש כי גם האחרונות פסולות באותה מידה, שכן הן מאפשרות לחייב במס להסתתר מאחורי אחרים, ופותחות פתח למניפולציות ולדיווחים כוזבים )רע"פ 7518727 אוליבר נ' מדינת ישראל, רע"פ , 7228721 מדינת ישראל נ' תורג'מן בע"מ, רע"פ 1274725 צמרת אויאשן 1255 בע"מ נ' מדינת, ישראל, רע"פ 71776 קאסם נ' מדינת ישראל(

משכך, נקבע כי שימוש בחשבוניות שלא מטעם הספק האמיתי, המכונות גם חשבוניות זרות, מהווה שימוש בחשבוניות פיקטיביות לכל דבר ועניין )נמדר, כרך ב' ע' 775(.

הגנה בסיכומיה מביעה דעה, לפיה קביעות בית המשפט לעניין החשבוניות הזרות מוגבלות רק

לאותם מצבים שבהם הצד שהוציא את החשבונית נעדר קשר לעסקה, והחשבוניות נרכשו ממנו או נתקבלו ממנו כאסמכתא לצורך ניכוי מס תשומות ולתכלית זו בלבד. לעומת זאת, לשיטת ההגנה, בית המשפט לא התכוון להרחיב את קביעותיו לגבי חשבוניות, שבהן העוסק שהוציא את החשבונית קשור לעסקה, הגם שבמעמד פאסיבי, ומבלי שהוא נחשב המוכר, והגורם האמיתי שביצע את העסקה קשור לעוסק מוציא החשבונית.

בחנתי את הטענה, בהתחשב בקביעות בית המשפט העליון, ובעקרונות גביית המס ותכליתן של

העבירות, ואין בידי להסכים עם הטענה. כפי שצויין בפתח הפרק המשפטי, בבסיס השיטה עומד

עקרון מהימנות הדיווח של כל שרשרת העסקאות על כל חוליותיה, ודי בכשל ובפגם באחת החוליות

כדי להשפיע על השרשרת בכללותה ועל אפקטיביות השיטה. משכך, לא קיימת זכות לניכוי מס

תשומות, אף אם אכן היו הוצאות אמת בביצוע העסקה, ללא קיומו של מסמך אותנטי, חוקי

ולגיטימי, העומד בכל הדרישות הפורמאליות והמהותיות של החוק, לרבות אלה הנוגעות לזהות

הצדדים לעסקה.

הסתמכות על חשבונית של מי שאינו מבצע העסקה בפועל, אף אם הוא מצוי עימו ביחסי היכרות,

זיקה או קרבה, היא הסתמכות על חשבונית שאינה משקפת את הצד האמיתי לעסקה. בנסיבות

אלה, לא זו בלבד שמדובר במצג לא נכון ולא מהימן העולה מן החשבונית, אלא גם שהוצאת

החשבונית על ידי אותו גורם שאינו מי שמכר בפועל את הסחורה, גוררת אחריה את מוציא

החשבונית לפעול באחת משתי דרכים, שיכשילו את שיטת הדיווח והגבייה. בדרך הראשונה, כפי

שארע בתיק זה, הוא ידווח לרשויות על העסקאות ועל מס העסקאות, ויאלץ למצוא מקור בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לחשבוניות פיקטיביות לצורך קיזוז מס תשומות, שהרי בפועל לא היו לו הכנסות, ואין סיבה

מבחינתו לשאת בעלויות מס העסקאות. לחילופין, הוא ימנע כליל מהגשת דיווח, כך שלא יהא כלל

דיווח על ההכנסות מהעסקה. דומה שאין צורך להכביר מילים על הנזק לשיטה בכל אחת מדרכי

הפעולה האמורות. ודוק, השימוש בחשבוניות שאינן של הגורם האמיתי עמו בוצעה עסקה אינו נעשה בחלל ריק וללא

סיבה, אלא נעוץ בחוסר רצונו של הגורם האמיתי בעסקה להוציא חשבונית כדין או במניעותו, יהיו

טעמי המניעות אשר יהיו. ביצוע עסקה עם גורם כזה הוא מהלך נפסד מבחינת דיני המס, וגורר

אחריו מטבע הדברים פעילות לא חוקית נלווית לשם קיזוז הוצאות העסקה. את זאת בדיוק ביקש

המחוקק למנוע, ואסר על קיזוז הוצאות אלא על סמך חשבונית אותנטית, לגיטימית, על פי חוק בין הצדדים האמיתיים לעסקה.

אקדים ואעיר כי בתיק שלפניי הנחת המוצא של שני הצדדים היא כי שתיה כתושב השטחים היה

מנוע מהקמת חברה בישראל, ולא יכול היה לשמש כבעל מניות בחברה ישראלית )סעיפים 652,

572 ,737 ,682 לסיכומי ההגנה, וכן סיכומי המאשימה פרק 3.א ע' 12(. אליבא דנאשם, הוא היה

מודע לכך. נתון זו מהווה בסיס לבחינת הראיות והטענות בתיק.

  1. ההגנה מוסיפה וטוענת שיש לראות בשתיה שותף מעשי או שותף מהותי של פדילה וג'לג'ולי

בחברות, עד כי פעולות שביצע מול הנאשמים, ובכללן מכירת סחורות, מוחזקות כפעולות וכעסקאות

של החברות, שנעשו במעמדו כשותף בחברות, ולא שלו באופן אישי. להיבט הראייתי של הטענה

אתייחס בהמשך במסגרת ניתוח הראיות. התייחסותי כאן נוגעת להקשר המשפטי בלבד.

גם עם טענה זו אין באפשרותי להסכים. מדובר בהתקשרות בין הנאשמים לבין חברות שהתאגדו לפי

דיני החברות בישראל. דינים אלה מורים כי בעלי המעמד בחברה הם בעלי מניותיה, והשליטה

בחברה נעשית באמצעות החזקת מניותיה. אין משמעות להגדרות של שותפות מעשית או שותפות

מהותית של מי שאינו אחד מבעלי המניות בחברה. ההגנה מפנה לניתוח המשפטי המקיף של כב'

השופט כבוב בת.פ. )ת"א( 42613727 מדינת ישראל נ' גבעוני, לעניין מבחנים לאיתור בעל השליטה

לפי דיני החברות לצורך עבירות על דיני ניירות ערך, אלא שאין בדבריו הנכוחים של בית המשפט

המחוזי באותו עניין כדי להשליך בכל דרך שהיא על הנושא הנדון לפניי, ויש בהם רק כדי להדגיש כי

תנאי לבחינה של מעמד ו7או שליטה בחברה הוא החזקת מניותיה, כאמור. ודוק, אין לשכוח כי

לשתיה אין מעמד חוקי של בעל מניות בחברות מחמת מניעות מהותית, והניסיון לעקוף מניעות זו

באמצעות הגדרות חלופיות הוא בעייתי.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 2

  1. זאת ועוד, ההגנה מבקשת ללמוד מיפוי הכוח שניתן לשתיה על מעמדו המהותי בחברות, בהן לא

יכול היה לשמש כבעלים פורמאליים, אלא שלהשקפתי מבחינה משפטית המעמד של מיופה כוח,

ככל שמיופה הכוח אכן פועל כמיופה כוח בלבד, אינו תואם את מעמדו של שותף מעשי, שותף מהותי

והרוח החיה בחברות, כפי שהוגדר שתיה על ידי ההגנה. מיופה כוח, כשמו כן הוא, הרי הוא שלוח של

החברה השולחת, היונק את כל סמכויותיו וכשירותו מן החברה ובעליה, ולא הפוך. כל פעולותיו של

מיופה הכוח נעשות לקידום ענייני החברה השולחת, ואילו החברה עצמה אינה אמורה לפעול לקידום

האינטרסים האישיים של מיופה הכוח. יוטעם, כי השימוש במיופה כוח שהוא בעל יכולות

מקצועיות, הבנה וקשרים בתחום העיסוק של השולח, הוא לגיטימי, ואינו מצביע על התנהלות

פיקטיבית, כל עוד אותו מיופה כוח אכן פועל אך ורק בכשירותו כשלוח לטובת ענייני החברה, כל עוד

הצבתו כמיופה כוח לא נועדה לשמש כסות ולהעניק אצטלא חוקית למעמדו האמיתי החורג ממעמד

של מיופה כוח, וכל עוד החברה השולחת היא חברה אמיתית שיש לה היכולת והאמצעים לעסוק

בתחום העיסוק המוצהר ולמנות לעצמה שלוח. מנגד, מקום שהחברה מוקמת ביוזמת מיופה הכוח

שלה, אשר לו ורק לו היכולות והאמצעים האמורים, והוא גם מי שמבצע את כל מרכיבי הפעילות,

כשתפקיד החברה מתמצה רק בהיבטים הפורמאליים והרישומיים, ואותו מיופה כוח מנוע מלהיות

בעלים של חברה בעצמו, האפשרות שהצד האמיתי להתקשרות ולעסקאות הוא מיופה הכוח, ולא

החברות ובעליהן, היא גבוהה, ובהתאמה הבדיקה המתחייבת מן הצד השני להתקשרות, בכל הנוגע

לחברה ולמיופה הכוח, כמו גם לאמיתות מעמדו, כשהוא מודע למצב, היא מעמיקה.

  1. לא ניתן לסיים את הפרק המשפטי ללא התייחסות תמציתית ליסודות העבירה.

היסודות העובדתיים של העבירה של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין, כוללים ניכוי מס תשומות

במסגרת דיווח לרשויות המס, על יסוד חשבונית מס שלא הוצאה כדין בהתאם לחלופות שצוינו לעיל

ובענייננו שלא בין הצדדים האמיתיים לעסקה.

מבחינת היסוד הנפשי, נדרשת הוכחת מודעותו של הנאשם לפיקטיביות שבחשבונית, ומודעותו

לדיווח ולקיזוז מס התשומות על יסוד החשבונית הפיקטיבית. לצורך הוכחת המודעות ניתן

להסתמך על חזקת המודעות המבוססת על ניסיון החיים, הניתנת ככל חזקה עובדתית לסתירה על

ידי הנאשם ודי לנאשם שיעורר ספק סביר. אשר לאמיתות מעמדו של מוציא החשבונית, לאור אופי

מנגנון גביית המס, וההתבססות על מהימנות החשבוניות והדיווח והקיזוז העצמיים, מוטלת על

הקונה החובה לברר ולבדוק בדוק היטב את זהות המתקשר עימו, ולוודא שהצד השני לעסקה הוא

אכן בעל הזכויות בסחורה, או מורשה כדין מטעמו, ומי שמבצע מבחינה מהותית את מכירת

הסחורה )ולא רק בעל המסמכים הפורמאליים של החברה(. זאת ועוד, זהות המוכר מוציא

החשבונית, מעמדו המהותי בעסקה ואמיתותו, הם נתונים שהנאשם יכול לברר בעת ביצוע העסקה, בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 5

ומצויים, ולמצער חייבים להיות, בידיעתו האישית המיוחדת בעת ביצוע העסקה וקבלת החשבוניות.

משכך, הנטל הראייתי המוטל על המאשימה בהוכחת המודעות לפיקטיביות שבחשבונית בהקשר

זה, הוא מועט באופן יחסי, לצורך העברת נטל ההסבר והראייה, בדבר אמיתות העסקה ואמיתות

העוסק, לכתפי הנאשם, שנדרש לבסס ספק סביר בדבר מודעותו. זאת ועוד, די בנסיבות העניין

בחשד מהותי שקינן אצל הנאשם אשר הוא נמנע מלבדוק אותו כדי לבסס עצימת עיניים השקולה

למודעות.

לעניין כוונת ההתחמקות ממס, זו נגזרת בדרך כלל מעצם הקבלה והשימוש המודעים בחשבונית

שאינה משקפת את האמת, המביאים לקיזוז שלא כדין של מס תשומות ולהקטנה שלא כדין של

המס. בפסיקה נקבע כי חזקה שמעשה כזה, הנעשה במודעות לנסיבות, נעשה במטרה להתחמק

ממס. עוד נקבע כי את המטרה להתחמק ממס ניתן להסיק גם מהתנהגות הנאשם, מראיות

נסיבתיות ומעובדות חיצוניות )ע"פ 1186777 הורוביץ נ' מדינת ישראל(, וכן להסתייע במקרים

המתאימים בהלכת הצפיות )רע"פ 54713 חלידו נ' מדינת ישראל(. הוכחה לכאורה מטרת

ההתחמקות ממס, עובר הנטל לכתפי הנאשם לספק הסבר ממשי שיעורר ספק סביר )רע"פ 7228721

מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, רע"פ 1274725 צמרת אואישן 1255 בע"מ נ' מדינת ישראל(.

אשר ליסודות העבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ומסירת ידיעה כוזבת בדו"ח, הרי שקיימת

חובה לכלול בפנקסי החשבונות ובדיווחים רק מסמכים מהימנים ואותנטיים. הכללת חשבוניות

שנקבע לגביהן כי הן פיקטיביות, מבססת את היסודות העובדתיים של העבירות.

לעניין היסוד הנפשי אני מפנה לאמור לעיל.

לעניין העבירה של שימוש במרמה עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, עסקינן בעבירת סל

החובקת בקרבה את כל המעשים שיש בהם היבט של עורמה ומרמה הנעשים במטרה לקדם

התחמקות מתשלום מס אמת.

אשר לבסיס האחריות של הנאשמים, לנאשם מיוחסת אחריות הן מכוח היותו מבצע של מי מן

העבירות והן מכוח מעמדו כמנהל פעיל. לנאשמות מיוחסת אחריות הנובעת מאחריות הנאשם

כאורגן של החברות בהתאם לתורת האורגנים )סעיף 63)א()6( לחוק העונשין, תשל"ז – 1755(.

תשובת הנאשמים ויריעת המחלוקת

  1. במענה לכתב האישום לא כפרו הנאשמים בעיסוקם ובמעמדם כמפורט בכתב האישום, ואישרו את

קבלת החשבוניות, רישומן בספרים, וניכוי מס התשומות הגלום בהן במסגרת הדיווחים התקופתיים בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 8

למע"מ. עם זאת, הנאשמים טענו כי קבלת החשבוניות ועשיית השימוש בהן הייתה כדין, שכן מדובר

בחשבוניות אמת ששיקפו עסקאות אמת בין הנאשמים לבין אלנג‘אח ואלאמין באמצעות שתיה

שהיה מיופה כוח של החברות.

בסיכומים עברה תשובת הנאשמים ליטוש במובן זה שנעשתה האבחנה הבאה:

במישור בעלי העניין בחברות, נטען לשותפות בין שתיה לבין ג'לגו'לי ופדילה, כשהראשון, הוא סוחר

פסולת מתכות המביא את ניסיונו, ידיעותיו ומקצועיותו, והשניים מביאים אך ורק את יכולתם

המשפטית להקים חברה ישראלית, יכולת שלא התקיימה אצל שתיה )סעיף 682(. למקרא סיכומי

ההגנה דומה שלא נטען עוד למעורבות אמיתית ומהותית של שני האחרונים בחברות ובפעילותן,

ותפקיד השניים התמצה בישראליותם. הגם שלכאורה דובר בשותפות בין אנשים בשר ודם, הרי

שלאור העובדה שהחשבוניות הוצאו על ידי החברות מחד גיסא, ובהתחשב בקשיים המשפטיים

בהגדרת שותפות בחברה ללא החזקת מניותיה מאידך גיסא, הותירה ההגנה לאורך סיכומיה את

נושא אופי השותפות ומשמעות השותפות, עמום, וככל שהתרשמתי לא במקרה.

במישור המצגים מול הנאשמים, נטען כי שתיה, ג'לג'ולי ופדילה טרחו ליצור מצג לפיו שני האחרונים

הם בעלים מהותיים וממשיים של החברות ופעילים או רוצים להיות פעילים בפעילות הסחר, וכי

שתיה הוא מיופה כוחם, עד כי הנאשם התרשם שמדובר בפעילות אמיתית של החברות ובמיופה כוח

אמיתי, ולא הייתה סיבה שיחשוד כי לא זה המצב.

  1. לאור המפורט בכתב האישום, ובהתחשב בתשובת הנאשמים, ובהלכות המשפטיות בקשר לעבירות

הנזכרות, הרי שעל מנת לבסס את טענתה שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, נדרשת המאשימה

להוכיח מעבר לספק סביר שהסחורות המפורטות בחשבוניות נושא כתב האישום לא נרכשו על ידי

הנאשמים מאלנג‘אח ואלאמין, אלא מסוחרים בשטחים. ככל שהמאשימה מוכיחה נתון עובדתי זה

במידה הנדרשת, הרי שבמישור המעשה הפלילי מתחייבת לכאורה המסקנה, שמדובר בחשבוניות,

שאינן משקפות את העסקה האמיתית שבוצעה, היינו חשבוניות פיקטיביות.

מבחינת היסוד הנפשי של הנאשם, נדרשת המאשימה להוכיח שהנאשם היה מודע לכך שהסחורה

אינה שייכת לחברות, ושעסקת המכר המפורטת בחשבוניות בין הנאשמות לבין החברות אינה

משקפת את המציאות כהוויתה, ולו בדרך של עצימת עיניים השקולה למודעות. מובן שככל שמוכחת

מודעות שלו לאילוצים ולטעמים שהובילו למתכונת הפעולה שנהגה, הרי שהוכחת היסוד הנפשי

קלה יותר. הדברים נכונים מקל וחומר אם מוכחת מעורבות אקטיבית של הנאשם במעשים.

בנוסף נדרשת הוכחת המטרה של התחמקות ממס על יסוד מכלול הנסיבות.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 7

כדי לבחון את התזות הסותרות של המאשימה וההגנה, ולהכריע בסוגיות שנזכרו, יש לעמוד על

הרקע להתקשרות הנאשמים עם אלנג‘אח ואלאמין, הן מבחינת אופי פעילות הנאשמים בשוק הסחר

במתכות באופן כללי, והן מבחינת ההיכרות בין הנאשם לשתיה ואופי הקשרים ביניהם.

המקורות הראייתים

  1. לביסוס טענותיה הגישה המאשימה מסמכים והעידה את העדים הבאים:

א. ג‘לג‘ולי ופדילה, הבעלים הרשומים של אלנג‘אח ואלאמין, שהעידו על הקמת החברות, מעמדם

הפורמאלי והמהותי בחברות, עיסוק החברות, תכלית ואופן ההתקשרות עם הנאשמים

ואמיתות העסקאות וכן על מעמדו של שתיה וחלקו בהתקשרות.

ב. שתיה, איש הקשר בין החברות אלנג‘אח ואלאמין לנאשמים, והגורם המקשר, בין כמוביל,

כטענת המאשימה, ובין כסוחר באמצעות החברות, כטענת ההגנה, בין הסחורות לנאשמים.

ג. ראנם ורמדאן, שני סוחרים מהשטחים, שסחורה שלהם הגיעה למפעל הנאשמים, והמחלוקת

היא אם הגיעה בעסקה ישירה בין הנאשמים לסוחרים או שהסחורה נרכשה על ידי אלנג‘אח

ואלאמין או על ידי שתיה ונמכרה על ידם לנאשמים.

ד. עימאד ג'נדל, נהג שהוביל סחורות מהסוחרים בשטחים )להלן: "ג'נדל"(.

ה. חוקרים ואנשי ביקורת.

  1. בהתייחס למעמד המשפטי של עדי התביעה ג‘לג‘ולי ופדילה, השניים הועמדו לדין בקשר

למעורבותם במעשים נושא ההליך שלפניי, הודו, הורשעו ודינם נגזר עוד בשנת 6224 )ג‘לג‘ולי – נ157

– נ627, פדילה – נ47 7 – נ457(. המאשימה מדגישה כי לא נערך עם השניים כל הסדר טיעון, ולפיכך, רואה בהם עדים שותפים, שעדותם טעונה תוספת מאמתת מסוג חיזוק. לטענת ההגנה יש בטיעונים המקלים מאד של המאשימה בעניין השניים ובעונש הקל שקיבלו, כמו גם באי נקיטת הליכים אזרחיים בעניינם, כדי ללמד על טובת הנאה שלא הוסכמה בהסכם רשמי, אך עומדת ברקע לעדותם, והופכת אותם מבחינה מהותית לעדים המעידים בציפיה לטובת הנאה ושקולים לעדי מדינה.

עיון בהודעות ג‘לג‘ולי, עולה כי הלה מסר את הגרסא אותה מסר בעדותו כבר בחקירות, כפי שיפורט להלן, כך שגרסתו זו לא ניתנה בהקשר של טובת הנאה משתמעת. הודעות פדילה לא הוגשו, אך בהסתמך על השאלות שנשאלו בהקשרן, דומה שאותם דברים נכונים גם לגביו. בנסיבות המתוארות אין מדובר להשקפתי בעדי מדינה, עם זאת, עוצמת התמיכה הראייתית לעדותם צריכה להיות משמעותית, אם כי אינני סבורה שנדרשת ראיית סיוע.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 12

 

אשר לטענת ההגנה כי עקב קרבת המשפחה בין ג'לג'ולי לבין שתיה, אין עדות האחד יכולה להוות תמיכה ותוספת ראייתית לעדות השני, הרי שההלכות בעניין עדים קרובים בעלי נגיעה עוסקות בעיקר בעדויות שבאות לתמוך באחד מבעלי הדין ולא בעדות של עד התומכת בעדות עד אחר, שאינו בעל דין, ולא היה יריבו של הנאשם בהליך אזרחי קודם )דוגמת הנושא שנדון בע"פ 165726 בן בסט נ' היועהמ"ש(. כמו כן, בהשאלה מהוראת סעיף 74 לפקודת הראיות ]נוסח חדש[, תשל"א – 1751, בכל הנוגע לדין האזרחי, הלכות אלה מוגבלות לקרובים ממעגל ראשון בלבד. ואחרון, ג'לג'ולי, כאמור, מסר את גרסתו לפני שתיה, ולפני שהאחרון חתם על הסכם עד מדינה, ולכן אינו חשוד בניסיון תיאום עמו בקשר לגרסא זו.

אשר למעמדו המשפטי של שתיה, עסקינן בעד מדינה קלאסי, שנחתם עימו הסכם עד מדינה ביום 64.5.26 )נ627(. במסגרת ההסכם ניתנו לעד טובות הנאה נכבדות במישור הפלילי, ועל אף שהמישור האזרחי לא נכלל בהסכם, הלכה למעשה לא ננקטו נגדו הליכים באחת עשרה השנים שחלפו.

את עדותו בפני המותב הקודם מסר העד טרם קבלת טובת ההנאה המובטחת בהתאם להסכם, בעוד שאת עדותו לפניי מסר לאחר שדינו נגזר. מקובלות עליי טענות ההגנה כי שתיה הוא עבריין מרכזי בתיק, וכי ההטבות שצמחו לו מהסכם עד המדינה הן ניכרות. משכך, בהתאמה להלכות הנוהגות בעניין עדי מדינה, יש לבחון את עדותו במשנה זהירות, ועל מנת להסתמך עליה נדרשת תוספת מסבכת מסוג סיוע, שהיא משמעותית ונוגעת לנושאים שבליבת העדות.

אציין כבר בפתח הכרעת הדין, כי בשל התרשמותי משתיה, ובעייתיות בתשובותיו במרכיבים

מסוימים בעדותו )בעיקר בשאלת מעמדו האישי כסוחר בתקופה הרלבנטית(, מצאתי לנכון לבסס ממצאים על עדות שתיה, רק ככל שהיא נתמכת בראיה עצמאית אחרת העומדת בפני עצמה. על הטעמים לכך אעמוד בהרחבה במסגרת הכרעת הדין.

הגם שהטענה לא הועלתה, למען הזהירות אני מתייחסת לסוחרים ראנם ורמאדן כשותפים

אפשריים לעבירות המיוחסות לנאשמים. לפיכך, עדותם טעונה חיזוק.

  1. הנאשמים הציגו מסמכים והעידו בפרשת ההגנה את העדים הבאים:

א. הנאשם, שנשמע על ידי המותב הקודם והעיד בפניי בעדות בשמיעה חוזרת.

ב. סער אזריזר, ראדי נאסר א-דין, פייסל שרעווי, סוחרים מהשטחים, שהעידו על מכירת

הסחורה שלהם ועל מעמדו של שתיה )להלן: "אזריזר" "נאסר א-דין" ו"שרעווי"(.

ג. מרים הור, מזכירת הנאשם, שהעידה בקשר לנהלי העבודה וההתקשרות ומעמדו של

שתיה )להלן: "המזכירה"(.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 11

ד. יגיל גולן, מנהל העבודה, שהעיד בקשר לנהלי פריקת סחורה ומעמדו של שתיה )להלן:

"מנהל העבודה"(.

ה. שמואל בלזיצקי, בעלים של מפעל מתחרה, שהעיד בקשר לנהלי עבודה והתקשרות עם

ספקי סחורות )להלן: "בלזיצקי"(.

ו. יצחק חג'ג', מומחה להשוואת כתבי יד, שהעיד כי בקשר ליפ"כ שבמחלוקת מטעם

פדילה )להלן: "מומחה ההגנה"(.

  1. אציין כי עדים נוספים שהוצהר כי הם עתידים להעיד, ואשר עדי התביעה עומתו עם גרסאותיהם

בכפוף לעדותם, לא העידו מטעם ההגנה. כך, רו"ח מנסור ואיהאב ג'לג'ולי ורו"ח ביינשטוק, שעדותם

קשורה לאלנג‘אח ואלאמין, לא הוזמנו להעיד. גם מנהח"ש בלומברג, שהמאשימה ויתרה על עדותו,

והוצהר כי יעיד כעד הגנה, לא העיד. בנוסף, לא העידו סוחרים נוספים שנעשה עימות עם

גרסאותיהם, וכן מובילים, ובעלי חברות מתחרות. בהתחשב בנושאים שבהקשרם אוזכרו עדים

אלה, לא התרשמתי שמדובר בעדים שחיוניותם רבה, כך שלהמנעות מהעדתם משמעות מוגבלת

לחובת הנאשמים. עם זאת, בהעדרם לא ניתן לעשות שימוש בראיות המבוססות על עדים אלה,

שנמסרו בכפוף לעדותם.

נתוני רקע להתקשרות עם אלנג‘אח ואלאמין

  1. הנאשם תיאר בהרחבה את צמיחתו ואת פעילותו בשוק הסחר בפסולת מתכת, ואת עיסוקו כיצואן

במשך שנים ארוכות קודם לתקופה הרלבנטית לאישום. מתיאורו עלה כי היה בעל ניסיון והבנה

בשוק פסולת המתכות בתקופה הרלבנטית )17.7.27 ע' 16 -6(.

הנאשם ציין כי עד מחצית שנות התשעים נהג לקנות סחורה באופן ישיר מסוחרים בשטחים, ועמד

בקשרי מסחר עם סוחרים מהשטחים, ביניהם סוחרים רלבנטיים להליך שלפניי, כגון רמדאן

)66.5.12 ע' 18(, ראנם )66.5.12 ע' 64(, וכן נאסר א-דין ושרעווי, שהובאו על ידו כעדי הגנה. הנאשם

אישר כי רוב הסחורה שהגיעה למפעלים בתקופה הרלבנטית להליך, מקורה בשטחים )ת147 גיליון 6

.)461 'ע 17.5.12 ,36 'ע 17.7.27 ,12 'שו

הנאשם, אם כן, היה מודע למקור של הסחורות, והכיר באופן ישיר ואישי סוחרים מהשטחים.

לטענת הנאשם כל הפעילות מול סוחרים בשטחים הופסקה במחצית שנות התשעים, ומאותו שלב,

לרבות בתקופה הרלבנטית להליך, בוצעו הקניות אך ורק דרך חברות שיווק ישראליות שריכזו את

הרכישות בשטחים ואת המכירות למפעל. בהתאם להסברי הנאשם, הטעם לשינוי היה הרצון לעבוד בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 16

דרך ספקים מעטים שריכזו כמויות גדולות של סחורה, במקום לעבוד מול הרבה סוחרים קטנים, וכן

הרצון לעבוד מול ספקים אמינים וקבועים בשוק שיש בו תחלופה מהירה של ספקים )17.5.12 ע'

.)467

  1. אכן, מדובר בשני טעמים הגיוניים וחיוניים לעבודה יעילה. אלא שבטעמים אלה כשלעצמם אין כדי

להסביר מדוע הופסקה העבודה המוצהרת עם סוחרים גדולים ותיקים ואמינים מהשטחים מחד

גיסא, ומדוע הסכים הנאשם לעבוד עם חברות ישראליות חדשות, נעדרות כל ניסיון או קרדיט של

ספק אמין ומוכר מאידך גיסא.

ודוק, הנאשם אישר בחקירה נגדית כי אם היה סוחר מהשטחים שהיו לו היקפים גדולים של סחורה,

ומוניטין, והוא היה מציע מחיר אטרקטיבי, היינו ספק אולטימטיבי מבחינת האינטרסים העסקיים

של הנאשמים, עדיין לא הייתה מבוצעת פעילות ישירה מול אותו סוחר-ספק, משום שהאחרון לא

יכול היה לספק לנאשמים חשבוניות מס )31.7.16 ע' 667(. אין מדובר בתשובה היפותטית או

תיאורטית של הנאשם, שכן על אותה תשובה חזר גם בהתייחסות קונקרטית לשתיה, בהבהירו כי

היה רוכש משתיה עצמו את אותן סחורות שהציע בפועל, ובאותם תנאים, ובלבד שבגין העסקאות

יכול היה לקבל משתיה חשבוניות מס. לאור העובדה ששתיה לא היה בעלים של חברה ישראלית

מסודרת ובעלת מסמכים, ולא יכול היה להיות בעלים של חברה ישראלית בשל היותו תושב שטחים,

הבהיר הנאשם כי העסקה הייתה יורדת לטמיון, אם לא היה צץ הפתרון של שימוש בחברות

ישראליות – אלנג‘אח ואלאמין )32.7.16 ע' 622(.

הסיבה העיקרית, אם כך, לעבודה מול החברות הישראליות הייתה העובדה, שאלה, בניגוד לסוחרים

מהשטחים, סיפקו חשבוניות שניתן היה באמצעותן לנכות מס תשומות, והשיקול העיקרי היה

בתחום שיקולי המס ולא בהיבט המהותי.

  1. אשר לטענת הנאשם שחברות השיווק הישראליות היו ספקיות אמינות שניתן לסמוך עליהן, הרי שמן הנתונים שהוצגו במהלך המשפט עולה שהנאשם היה אדיש הלכה למעשה להעדר ניסיון וחוסר מוניטין של החברות הישראליות מולן פעל, לא בחל בהתקשרות עם חברות חדשות שקמו לצורך ההתקשרות עימו, ובבעלי חברות נעדרי אמצעים ונעדרי כישורים והיכרות עם התחום, והנושא העיקרי שעליו הקפיד הוא בדיקת הניירת שלהם מבחינה פורמאלית ולא כל נושא אחר שבמהות.

נתון זה כשלעצמו מלמד אף הוא על מעמדן וחשיבותן של חברות השיווק בהיבט ובהקשר המיסוי ולא בהיבט המהותי של הפעילות.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 13

 

  1. 18. ודוק, איני רואה בביצוע הבדיקות הפורמאליות, ובוידוא כי אותן חברות רשומות כדין ברשויות מע"מ, כך שניתן יהיה להגיש את חשבוניותיהן לרשויות, משום ביטוי לאמיתות העסקה. זאת משום שהבדיקה האמורה מקדמת רק את האינטרס שפעולת הקיזוז וניכוי מס התשומות על יסוד החשבוניות, תתנהל באופן חלק וללא תקלות, ולא שום דבר נוסף.

משכך, איני רואה צורך להרחיב בהתייחסות לנוהל הכתוב המאוחר לבדיקת החברות שהציגה

ההגנה )נ217(, שלפני הטענה שיקף נוהל קודם לא כתוב, ואין בכוונתי להכריע במחלוקת לעניין

קבילותו ומשמעותו. אעיר רק כי הניסוח בנוהל לפיו יפוי הכוח ניתן לנאמן של החברה או של בעל

מניותיה, נדמה כמנוסח באופן מאולץ, שתכליתו לכסות בדיעבד על מגוון של מצבים, לרבות אלה

הנטענים בהליך זה. בנוסף, אציין כי הרושם שנוצר אצלי הוא שכתיבת הנוהל, שלפי הנטען שיקף

התנהגות זהה במשך שנים, בעיתוי בו נכתב, לא הייתה אלא תוצאה של החקירות בעניין הנאשמים, שאם לא כן מה צורך נמצא בהעלאתו על הכתב דווקא באותה עת. כך או כך, כותב הנוהל רו"ח בלומברג לא העיד, וכל שקיים הוא התייחסות הנאשם והמזכירה לפעולה בהתאם לעקרונות הנוהל גם בתקופה הרלבנטית.

  1. בשל אותם טעמים, איני מכריעה במחלוקת בין הצדדים ביחס לקבילות הרישומים שנרשמו על ידי רו"ח בלומברג לגבי מה שנאמר לו, לפי הטענה על ידי פקידי מע"מ, בנוגע לתקינות הרישום במע"מ של חברות שונות, ותועד על גבי מסמכי התאגדות של אותן חברות )נ267, נ237(. המאשימה צודקת שמדובר בראיה שמי שכתב את הדברים שמע אותם מצד ג', ולא הכותב ולא צד ג' הם עדים במשפט.

עם זאת, לצורך בחינת גרסת הנאשמים אני נכונה לקבל שאכן נעשו בדיקות שהחברות רשומות

במע"מ, כפי שהיו אלנג'אח ואלאלמין, ואף שתיה ציין שהתבקש על ידי הנאשם להביא מסמכים לבדיקה. אלא שכפי שכבר צויין, דווקא בדיקות אלה מעצימות את חשיבות נושא המס, והבטחת האפשרות לקזז מס תשומות, ונושא זה בלבד. הטענה שמעלה ההגנה לפיה אילו היו כוונותיהם של הנאשמים נפסדות לא היו טורחים לבצע את הבדיקה, והיו עובדים גם מול חברות שלא אושרו, אין בה ממש. ברי כי הנאשמים היו זקוקים לחשבוניות שרשויות מע"מ יאשרו את קיזוזן, ולא לחשבוניות שמראש חשודות ונגועות, ויובילו בסבירות גבוהה לבדיקת ספרים לחקירות אזרחיות ופליליות.

  1. אשר לטענה של הגנת טעות בעובדה והגנת הסתמכות על יעוץ הרשות, מכוח הבדיקות האמורות, מדובר בטענות מרחיקות לכת בכל היבט. מבחינה ראייתית, לא נשמעו כלל אותם נציגי מע"מ, ואף לא רו"ח בלומברג, ולא הובהר בראיות קבילות מה הוצג להם ומה הם השיבו. אין בטיעון המשפטי ביחס לרשומות מוסדיות כדי להכשיר את הרישומים בכתב יד, באופן שמחליף את השאלות שנשאלו ואת התשובות שניתנו, ויוצר מארג ראייתי כולל יש מאין. יש לזכור בהקשר זה כי תנאי לכל הגנת הסתמכות הוא שמלוא המידע הרלבנטי היה פרוש לפני הגורם הרלבנטי, וברי שאין כל נתונים לגבי התקיימותו של תנאי זה, וממילא אין ברישום התמציתי כדי להחליפו ולמלא את החסר. מעבר לכך,

 

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 14

אני שבה ומציינת כי להשקפתי בדיקת השאלה אם ספק רשום במע"מ, אין בה כדי לבסס את אמיתותו כצד להתקשרות, וממילא אין בתוצאת הבדיקה, גם אם היא מוכחת במלואה, כדי לבסס הגנה משפטית.

  1. ציינתי כי הנאשם היה אדיש למהותן של החברות הישראליות, אך אין בכך כדי לרמז שלנאשם לא הייתה חשובה ההתקשרות המהותית גופה, וזהות ספקי הסחורה, להיפך. למקרא הראיות ולמשמע העדים שנשמעו על ידי, התרשמתי בבירור כי הנאשם דאג לעבוד מול גורמים שסמך על כך שאכן יעמדו בהיקפי האספקות ובמועדי האספקות ובאיכות הסחורות. בגדר הגורמים המוכרים, המהימנים ובעלי נפח פעילות יכלו לשמש כספקי סחורות מבחינת כישוריהם גם סוחרים מהשטחים, עימם הייתה לנאשם היכרות ארוכת שנים, וכל עוד הובטח הקשר עימם, לא הייתה משמעות של ממש למעטפת הרישומית של חברת השיווק הישראלית.

61א. זה המקום להעיר כי מן האמור לעיל לא נובעת מסקנה שכל התקשרות עם חברות ישראליות הייתה חשודה. ההכרעה בעניין זה היא הכרעה ראייתית ביחס לכל חברה וחברה, בהתאם לתנאי הפעילות שלה ולאופייהף להסכמות בינה לבין הנאשמים ולמידע שהיה לנאשם לגבי החברה, בעליה והגורמים מולם הוא מבצע את ההתקשרות. מובן שאם החברה הישראלית אכן רכשה הלכה למעשה סחורה מסוחרים בשטחים, ואם היא מכרה לאחר מכן את סחורתה ללקוחות, אזי לא היה כל דופי בהתקשרות, בעסקת המכר ובחשבונית הנלווית אליה. עם זאת, בשל הרקע והנתונים שצוינו, האפשרות שחלק לפחות מהחברות הישראליות לא היו אלא חזית וכסות לעסקאות ישירות עם סוחרים מהשטחים, הייתה ממשית וגלויה לעין כל לבטח למי שיש לו ניסיון והיכרות עם השוק.

בהתאמה, הבירור שנדרש בזמן אמת מצד הלקוחות לרבות הנאשמים, היה בירור שאינו מסתפק

בהצהרות סתמיות, ואינו מתמצה בקבלת אישורים פורמאליים שהחברה רשומה ברשם החברות

ובמע"מ. הבירור שנדרש כלל בדיקה מהותית בקשר לחברה ובעליה. זאת, כדי לוודא שהחברה,

שתפקידה למכור לנאשמים סחורות שרכשה, היא חברה אמיתית בעלת יכולות מקצועיות,

מימוניות, ואופרטיביות לעשות כן, והיא אכן עוסקת בפעילות המוצהרת. עצם העובדה

שבהתקשרות המהותית יש סיכון מועט, בשל העובדה שהתשלום נעשה אחרי הגעת הסחורה, אין בו

כדי להצדיק מסקנה שהבדיקות של אמיתות ההתקשרות יכולות להיות שטחיות. אעיר בהקשר זה כי מקובלת עליי טענת ההגנה שאין הכרח שלחברה אמיתית יהיו מגרשים ומקומות אחסנה כתנאי לאמיתותה, וכי יכולות בהחלט להתבצע עסקאות כשרות של מכירת סחורות, כשמוסכם שההובלה תהיה ישירה מהסוחר המקורי ללקוח הסופי ללא חניית ביניים. נתונים אלה של אחסנה, והובלה,

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 17

הם חלק ממכלול הנתונים שעשויים להצביע על ממשות החברה או על קיומה על הנייר בלבד,

וההכרעה בהקשר זה מבוססת על המארג הראייתי שמוצג.

יש לזכור בהקשר זה כי בהתאם להלכה הפסוקה מוטלת על מקבל החשבונית החובה לברר ולוודא את אמיתות הצד השני לעסקה, ולקבל ולנכות מס תשומות רק מחשבונית שנחה דעתם כי אכן הוצאה כדין. סוג הבדיקה ומידת הבירור משתנים בהתאם לנסיבות, לאופי החברה, אופי העסקה והרקע להתקשרות. חשד ממשי שמתקיימות נסיבות בעייתיות מחייב בדיקה, והמנעות מבדיקה שתאמת או תפריך את החשדות, עשויה לבסס עצימת עיניים השקולה למודעות.

  1. זה המקום להעיר כי ההליך עוסק בשתי חברות ישראליות אלנג‘אח ואלאמין ובנאשמים. לא הובאו

בפניי ראיות ממשיות בנוגע לאופן התנהלות הנאשמים מול חברות דומות אחרות, וגם הטענה

שנשמעה לאורך ההליך לפיה כך התנהל כל השוק, לא הוכחה, ואין בעדות המתחרה בלזיצקי, שלא

הכיר כלל את הסוחרים מהשטחים או את החברות נושא ההליך שלפניי, כדי לבסס תשתית לטענה

שכך התנהל השוק. יתרה מכך, בנסיבות בהן כנגד בעלי מפעלים שונים וכנגד חברות ישראליות

כאלה ואחרות ננקטו או ננקטים הליכים פליליים דומים או הליכי שומה אזרחיים, לא ניתן לגזור

מסקנה בדבר פעילות בתום לב, בשל כך שכולם נהגו באותה מתכונת. מבלי למעט מן האמור, אעיר

כי הנאשם עצמו ציין אמנם בעדותו כי כל הענף פעל באותה מתכונת, אך בה בעת הבהיר כי אינו

קושר את עצמו לאופן שבו אחרים עבדו )17.5.12 ע' 66.5.12 ,436 ע' 67(.

  1. כעולה מן המקובץ, בשל הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל, ולאור היכרותו של הנאשם את

הנסיבות והנתונים האמורים, נדרשה מצד הנאשם בדיקה קפדנית של החברות, במיוחד משום

שהגיעו באמצעות וביוזמת גורם מהשטחים שהנאשם הכיר, והיה מודע לאילוציו, כמפורט להלן.

ההיכרות המוקדמת בין הנאשם לשתיה

  1. שאלת תחומי עיסוקו של שתיה, במהלך התקופה הרלבנטית, לפניה ואחריה, תבחן בפרק נפרד

בהמשך. עניינו של פרק זה בהיכרות המוקדמת שבין הנאשם לשתיה, טרם תחילת הפעילות של

אלנג‘אח, ובמידע שהיה לנאשם על שתיה באותו שלב.

אף אם תחילה ניסה הנאשם לצמצם את תקופת היכרותו את שתיה )ת137 גיליון 3 שו'17(, הרי

שבהמשך חקירותיו ועדותו אישר כי הכיר את שתיה מספר שנים )ת147 גיליון 4 שו' 7(. מתיאורו של

הנאשם בחקירות ובעדות עולה כי שתיה ביקר במפעל מעת לעת )32.7.16 ע' 178(.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 12

שתיה הוא תושב השטחים הנשוי לשתי נשים, אחת ישראלית מטירה, והנאשם הבהיר כי ידע

ששתיה אינו ערבי ישראלי, אלא תושב השטחים, ובנסיבות אלה לא יכול היה להיות בעלים של

חברה ישראלית, ולא יכול היה למכור סחורה באמצעות חברה בבעלותו )32.7.16 ע' 177(.

לדברי הנאשם, פנה אליו שתיה בהצעה לאספקת סחורות לנאשמים, ושאל את הנאשם אם ירצה

לקנות ממנו סחורות. הנאשם הביע עניין )32.7.16 ע' 622(.

סמוך לאחר מכן הוצגה אלנג‘אח בפני הנאשם.

אלנג‘אח ואלאמין – האם חברות אמיתיות למכירת פסולת?

  1. העדים העיקריים הקשורים לחברות אלנג‘אח ואלאמין הם ג‘לג‘ולי, פדילה, ושתיה. לצד

עדויותיהם התייחסו לחברות גם הסוחרים ראנם ורמדאן והמוביל ג'נדל, ומצד ההגנה, סוחרים

נוספים מהשטחים.

לאור המשקל הרב שאני מייחסת לעדויות ג'לג'ולי ופדילה, כפי שאפרט בהמשך, אפתח במתואר על

ידם. על רקע עדויותיהם ולצידן, תובא עדות שתיה.

עדות ג'לג'ולי

  1. בעת שקמה אלנג‘אח היה ג‘לג‘ולי בן עשרים ושתיים, עבד כפועל שכיר במשרה מלאה בתפקיד של

פחח במוסך בבני ברק )67.12.22 ע' 6, נ667(. שתיה הוא גיסו של ג‘לג‘ולי הנשוי לאחותו.

ג‘לג‘ולי תיאר את פניית שתיה אליו בהצעה שיפתח חברה שתמכור חשבוניות עבור סחורות שמקורן

בשטחים, כשהרווח שיצמח מכך לג‘לג‘ולי הוא הכנסה חודשית נוספת בסך אלפי שקלים בודדים,

ללא קשר לכמות הסחורות שנרשמו בחשבוניות, ומה שידרש ממנו, זולת עצם פתיחת החברה, הוא

ביקור מעת לעת במפעלים להם ניתנות החשבוניות, והנפקת החשבוניות )67.12.22 ע' 21 ,7 ,3 – 6,

62.7.16 ע' 172(. ג‘לג‘ולי הבהיר כי עבד בענף הרכב, לא הייתה לו הבנה בתחום פסולת מתכות, הוא

מעולם לא אסף פסולת )בניגוד לטענת שתיה( )67.12.2.2 ע' 22(, ולא היה לו עניין להשתלב בתחום.

ג‘לג‘ולי הדגיש כי אלנג‘אח לא הייתה אמורה לספק סחורות לגורמים להם מסרה חשבוניות, ושלל

באופן מוחלט את האפשרות, ששתיה לימד אותו איך לעבוד )67.12.22 ע' 162 – 163 ,24 ,76(.

ג‘לג‘ולי הסביר ששתיה פנה אליו משום שהוא ישראלי, ורשאי להקים חברה בישראל, בעוד ששתיה

אמנם נשוי לאחותו, אך הוא תושב שטחים שלא יכול היה לפתוח חברה ישראלית )62.7.16 ע' 184(. בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 15

ג‘לג‘ולי נענה להצעה להקים את החברה, ושתיה פעל להקמת החברה מבחינת מסמכי התאגדות,

רישום, הדפסת פנקסי חשבוניות ופתיחת חשבון בנק )67.12.22 ע' 4(. אלנג‘אח הוקמה בסוף חודש

אוגוסט 6222 )נ57 – נ87(.

לאחר מכן הופגש ג‘לג‘ולי עם בעלי מפעלים אחרים. ג‘לג‘ולי העיר כי בביקוריו במפעלים השונים

התרשם שבעלי המפעלים מכירים את שתיה היטב )67.12.2.2 ע' 47(.

  1. הפגישה עם הנאשם הייתה הראשונה, והיא נערכה בנוכחות שתיה וביוזמתו ביום 67.7.22. ג‘לג‘ולי

תיאר כי הוצג בפני הנאשם כמי שיכול לתת חשבוניות עבור הסחורה מהשטחים, כשהנאשם ידע

שג‘לג‘ולי לא מספק סחורה, ואף שאל אותו למה הוא עובד )67.12.22 ע' 2(. ג‘לג‘ולי ציין בעדותו כי

השיחה על כך שהחברה מספקת חשבוניות הייתה בנוכחות הנאשם )67.12.22 ע' 174(. בעדות

המאוחרת תיאר ג‘לג‘ולי כי היה זה הנאשם עצמו שאמר לו שהוא מקבל את הסחורה מהשטחים,

וזאת לפני שביקש ממנו לרשום את החשבונית הראשונה. ובלשונו של העד:

"הוצגתי בפניו כמו שהוצגתי בפני הרבה בעלי מפעלים על ידי שתיה שאני הבעלים של

אלנג‘אח ושאני יכול לתת לו חשבונית על הסחורה שהוא לוקח מהשטחים… התבקשתי

על ידי שתיה ועל ידי הנאשם לתת חשבוניות לסחורה שהם הביאו מהשטחים".

ובהמשך:

"הצגתי בפניו שאני הבעלים והוא ביקש ממני למלא חשבונית על סחורה שהוא קיבל

.)176 ,187 'ע 62.7.16( "מהשטחים

מתיאורו של ג‘לג‘ולי עולה כי החשבונית הראשונה מולאה לפי דרישת הנאשם, וכי העובדה שמדובר

בחשבונית שמכסה סחורה שמקורה מהשטחים, הייתה ברורה לכל הנוגעים בדבר והנוכחים במקום

.)5 'ע 67.12.22(

  1. נסיבות הוצאת החשבונית הראשונה, המפרטת עסקה בהיקף כספי של 484,517 ₪ במועד הפגישה

הראשונה ביום 67.7.22, מלמדות שחשבונית זו לא שיקפה פעילות מסחרית אמיתית בין אלנג‘אח

לבין הנאשמים, ותומכות בעדות ג'לג'ולי. מסקנה זו מבוססת על שני טעמים עיקריים.

ראשית, החשבונית מפרטת סחורה שהגיעה אל הנאשמים החל מיום 64.7.22, ותמורתה שולמה

ונפרעה בימים 67.7.22 ואילך )ת67ב, נ127(. אלא שבאותם מועדים טרם נערכה פגישת ההיכרות בין

ג‘לג‘ולי לנאשם, ולא היה שום קשר בין השנים, כך שאלנג‘אח לא יכולה הייתה לסכם באותו שלב

על עסקת מכר אמיתית של סחורה לנאשמים, שלא היו באותה עת לקוחותיה. אקדים ואציין כי בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 18

משעומת הנאשם עם תמיהה מהותית זו, העלה טענה לפיה קדמו לפגישה הראשונית שיחות טלפון

בינו לבין ג‘לג‘ולי בהן נסגרו עסקאות, אלא שתיזה זו עומדת בסתירה חזיתית לתיאורו של ג‘לג‘ולי,

וג‘לג‘ולי לא עומת עימה בחקירה הנגדית, לא בעדותו לפני המותב הקודם, ולא בעדותו לפניי. יש

לזכור כי במועד המוקדם לפגישה הראשונה, לא הייתה לשתיה, לשיטת הנאשם, הסמכה כמיופה

כוח, ולכן הנאשם לא טען שההתקשרות הייתה עם שתיה, או ששתיה סגר את פרטי האספקה. עצם

השימוש בחשבונית של אלנג'אח ביחס לסחורה שסופקה קודם לכן ללא קשר לאלנג'אח, מצביע על

הכיסוי החשבונאי שבפעילות.

שנית, ג‘לג‘ולי העיד כי את פרטי החשבונית מילא על סמך פתק עם נתונים שמסר לו הנאשם, והוא

התבקש להעתיקם לחשבונית )67.12.22 ע' 62.7.16 ,5 ע' 187(, התנהלות שלבטח אינה משקפת

הנפקת חשבונית אמת על ידי בעלים ממשי של סחורה. יצויין כי בהתאם לתיאורו של ג‘לג‘ולי חזרה

על עצמה התנהלות זו של העתקת נתונים מפתק או דף שקיבל מהנאשם ושתיה לתוך החשבוניות

שהוציא בהמשך. ודוק, ג‘לג‘ולי לא תיאר שקיבל תעודות שקילה ואת נתוניהן העתיק לחשבונית,

אלא התייחס לפתק או דף ועליו רשימת נתונים, וההבדל ברור. לא ניתן כל הסבר בעניין זה מצד

הנאשם.

  1. באופן כללי, ג‘לג‘ולי הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי לו ולחברה לא היו כל כישורים

לעסוק בסחר בפסולת מתכת, לא היכרות או קשרים שהם עם ספקי סחורות לשם רכישת הסחורות,

לא מקורות כספיים למימון רכישת סחורות, ולא אמצעים אופרטיביים לביצוע פעילות סחר, כגון

אמצעי אחסון או הובלה, משרד או עובדים )67.12.22 ע' 71 ,12 ,7 ,7(. ואכן, אין בראיות ולו קצה

ראיה המלמד על פעילות ממשית ואמיתית של חברת אלנג‘אח, וחשבון הבנק שפתחה, נותר מיותם

מכל פעילות )ת127(.

לדברי ג'לג'ולי, בהתאם להתרשמותו, הנאשם היה מודע לכך, ובשום שלב לא נוהלו דיונים בינו לבין

הנאשם לגבי הסחורות, עלותן וכיוצ"ב, לא במפגשים ולא בשיחות טלפוניות )62.7.16 ע' 182(. עם

זאת, ג‘לג‘ולי לא שלל פניה של פקידה מאחד המפעלים, שביקשה לברר איתו לגבי אלומיניום, ציין

שהפנה אותה לשתיה, ולא זכר פרטים נוספים )67.12.22 ע' 167 – 168(. הוא גם אישר שיתכן

שהייתה שיחת טלפון אחת בה אישר לפקידה של הנאשם לתת לשתיה שיק )67.12.22 ע' 132 ,133,

174(. ג‘לג‘ולי הבהיר כי פעל לפי המצופה ממנו, ואם הייתה פניה כזו בודאי שאישר את שתיה. לפי

תיאורו של ג‘לג‘ולי, לאחר אותה פגישה ראשונה ביקר במפעל של הנאשמים מספר פעמים מועט

כמספר החשבוניות אותן זיהה )ארבע חשבוניות, על פני התקופה שבין ספטמבר 6222 למאי 6221 –

67.12.22 ע' 8 – 5(. ג‘לג‘ולי אף ציין כי פנקסי החשבוניות והחותמת היו בידי שתיה, והוא לא ידע על

הוצאת כל החשבוניות הנוספות על ידי שתיה במועד הוצאתן )67.12.22 ע' 166 ,112 -125 ,122(. בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 17

ג‘לג‘ולי עמד בתוקף על כך שהוא מעולם לא קיבל שיקים לפקודת אלנג‘אח לידיו, ושיקים כאלה לא

הופקדו בחשבון החברה, כפי שאכן עולה מדפי החשבון )ת127(. הוא ציין לאחר שעבר על השיקים

שהוא לא חתם עליהם בחתימת היסב )67.12.22 ע' 171 – 147(.

  1. לעניין דיווח לרשויות המס, תיאר ג‘לג‘ולי כי מסמכי הנהח"ש והתיעוד החשבונאי הועברו לרו"ח

מנסור, וכי הוא העביר לרו"ח מנסור חשבוניות של הוצאות פיקטיביות שקיבל משתיה, כשבפועל לא

נרכשו סחורות מאותן חברות מהן ניתנו החשבוניות ובכלל. ג‘לג‘ולי גם תיאר את רישומו של פדילה,

חברו הספר, כפועל פיקטיבי באלנג‘אח כדי לשוות לאלנג‘אח נופך של חברה אמיתית, בהתאם

לדרישת רואה החשבון, הגם שהחברה לא עשתה כלום, הייתה קיימת על הנייר ולא פעלה במציאות,

וגם פדילה לא תפקד כפועל )67.12.22 ע' 55(. עם זאת, ג‘לג‘ולי טען כי בזמן אמת לא חשב שמעשיו

הם בלתי חוקיים עד שהוזמן לחקירת מע"מ )67.12.2.2 ע' 37 ,62(.

ג‘לג‘ולי תיאר כי לקראת החקירה במע"מ ביחס לאלנג‘אח, תודרך על ידי שתיה מה לומר, וכיצד

להציג את עצמו כבעל ידע והבנה בתחום. ג‘לג‘ולי לא ציין כי עקב החקירות הפסיקה אלנג‘אח

לפעול.

את פעילותה של אלנג‘אח שהסתיימה בספטמבר 6221 החליפה אלאמין שהחלה לפעול מול

הנאשמים בספטמבר 6221. אלאמין הוקמה בסוף יוני 6221 כשבעליה הרשום הוא פדילה )נ357(.

עדות פדילה

  1. עדות פדילה ותיאורו את מעורבותו בחברת אלאמין, ותפקידו בחברה, דומים מאד למתואר על ידי

ג‘לג‘ולי, ויש בהם כדי לבטא תבנית שיטתית של התנהלות.

פדילה שהיה נער בן 17, עבד כספר, והכיר את ג‘לג‘ולי ושתיה שבאו שניהם להסתפר אצלו )3.7.27 ע'

12 ,6(. פדילה הוא לא אחר מאשר הפועל הפיקטיבי שהיה רשום באלנג‘אח בשל הדרישה מצד רואה

החשבון שיהיה פועל בחברה. פדילה תיאר כי הפניה אליו להרשם כפועל באלנג‘אח באה מג‘לג‘ולי,

וכי לא ידע על קשר של שתיה לחברה של ג‘לג‘ולי ולא שמע מג‘לג‘ולי על העיסוקים של שתיה ואף

לא שמע ממנו כי שתיה לימד אותו לעבוד )שם, ע' 62 – 17 ,12 – 17(.

פדילה תיאר את פנית שתיה אליו להקים חברה בתמורה לסכום של אלפי שקלים בודדים שיקבל

מידי חודש. לדבריו, שתיה אמר לו שהוא עצמו לא יכול לפתוח חברה ולא הסביר מדוע. פדילה ציין

כי ידע ששתיה עבד בפסולת, כך נאמר לו על ידי שתיה, אך לא היה ידוע לו איזה סוג של פסולת )שם, בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 62

ע' 15 ,4(. פדילה הסכים, וחתם על מסמכים שהיו דרושים, וכן פתח חשבון בנק שבו לא הייתה כל

פעילות. כמו כן הוזמנו פנקסי חשבוניות וחותמות )שם, ע' 63 – 66 ,3(.

לדבריו, תפקידה של אלאמין היה להוציא חשבוניות בהתאם להנחיות של שתיה, כשכל מה ששתיה

אמר זה שהם עובדים בפסולת והכל חוקי. פדילה הבהיר כי הוא היה ספר, והתכוון להמשיך ולעסוק

בעבודתו זו, לא הייתה לו כל הבנה בתחום הפסולת ולא ניסיון או עניין בתחום. שתיה גם לא אמר

שילמד אותו את התחום.

גם לחברת אלאמין לא הייתה זיקה לתחום הסחר בפסולת מתכות, לא היו ברשותה מגרש ולא

אמצעים אחרים, היא לא רכשה סחורות, לא סיפקה סחורות, ולא קיבלה את התמורה המפורטת

בחשבוניות )שם, ע' 7 ,7 ,4(.

  1. בהתייחס להיכרות עם הנאשם, תיאר פדילה כי שתיה לקח אותו למפעל של הנאשמים. בפגישה עם

הנאשם פדילה הוצג על ידי שתיה. לדבריו, הנאשם בירר עימו אם הוא עובד באופן חוקי ומדווח

למע"מ, ופדילה ענה שהחברה חדשה וטרם הוגשו דיווחים. הנאשם אמר לו שהוא מכיר את שתיה

מזמן, ושישמור על שתיה. עוד אמר הנאשם:

"תבוא כמה פעמים שאני לא אשכח את הפרצוף שלך" )שם, ע' 7(.

אקדים ואציין כי הנאשם לא נתן הסבר לאמירה זו, לא התייחס אליה, ולמעשה לא שלל אותה.

בנסיבות אלה, דברי הנאשם לפדילה מעידים על מעמדו האמיתי של פדילה ועל תפקידו כ"פנים" של

הפעילות, שהנאשם צריך לחרות בזכרונו לצורך זיהוי בעתיד, ויש בהם כדי ללמד שהנאשם לא רק

שהיה מודע לשימוש המלאכותי בפדילה, אלא פעל באופן אקטיבי בהקשר זה.

פדילה הבהיר כי לא ערך עם הנאשם מו"מ, ולא הסכים עימו על מכירת סחורות ומחירי סחורות, לא

מכר ולא סיפק לנאשמים כל סחורות, ואין לו ידיעה של מי היו הסחורות המפורטות בחשבוניות

)שם, ע' 16 ,11 ,7 ,5 ,2 ,7(. לדבריו, בפעמים הספורות שהגיע עם שתיה, היו בין שתיה לנאשם

דיבורים, אך הוא לא יודע את תוכנם שכן הוא היה יושב ומחכה בחוץ, בזמן שהשניים דיברו ביניהם

)שם, ע' 32(. עצם הותרתו של פדילה מחוץ למשרד בזמן שהנאשם ושתיה נדברו ביניהם, מלמד

לכאורה, בהעדר הסבר, על כך שהנאשם היה מודע לחוסר האמיתות של אלאמין ובעליה בפעילות

העסקית והמסחרית. גם לטענה זו לא התייחס הנאשם בעדותו.

  1. פדילה העיד שהוציא חשבוניות בהתאם להנחיות שקיבל במפעל, תוך שהעתיק מדף את הנתונים

לחשבוניות )שם, ע' 64 ,61 ,18 ,8 ,4(. לאחר שרוענן זכרונו אישר שבחקירה מסר שהנייר ניתן לו על בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 61

ידי הנאשם, אך ציין כי לא זכור לו אם היה זה הנאשם באופן אישי או מישהו מעובדיו )שם, ע' 11(.

בחקירה הנגדית ציין פדילה כי את הרשימה קיבל מהנאשם, ונזכר כי מדובר היה בדף ובו פורטו

הכמויות והסחורות ממנו העתיק לחשבוניות )שם, ע' 42(. גם מתיאורו של פדילה לא עולה שנסמך

על תעודות שקילה, אלא מתוארת העתקת נתונים מדף שמקורו בנאשם או מי מטעמו, התנהלות

שלבטח אינה מתאימה למי שמוחזק כבעלים של חברה אמיתית ופעילה.

פדילה זיהה חמש בלבד מתוך כלל החשבוניות ככאלה שנכתבו על ידו. את יתר החשבוניות שלושים

במספר לא הכיר ולא זיהה, ושיער כי נכתבו על ידי שתיה )שם, ע' 8(.

  1. לעניין העברת כספים, פדילה הבהיר כי הוא וחברת אלאמין לא קיבלו את השיקים בגין הסכומים

הנקובים בחשבוניות, אך הוא ראה בפעמים שהיה עם שתיה שהוא קיבל אותם, והוא התבקש

לחתום חתימת הסבה בגבם של שיקים מסוימים )שם, ע' 38 – 35 ,7(. יצוין כי פדילה לא זיהה את

חתימתו על אף אחד מן השיקים של אלאמין בנ127 )שם, ע' 56 – 51(.

  1. פדילה סיפר כי כנגד חשבוניות המכירות דאג שתיה להשיג חשבוניות בגין קניה כביכול של סחורות

מחברות בשם אלביאן וקורונל, והם אף ערכו חוזה כתוב עם חברת קורונל, אחת ה"ספקיות" )נ447(.

בפועל, מדובר בחוזה פיקטיבי וחשבוניות פיקטיביות שכן אלאמין לא רכשה סחורות )שם, ע' 16 –

.)13

פדילה ציין כי במהלך התקופה פנה לרואה חשבון מנסור ולאיהאב ג'לג'ולי בקשר לחוקיות הפעילות,

וזאת משום שדאג בקשר למשמעות מעורבותו באלאמין. פדילה ציין כי חשדותיו התגברו כשראה

את שתיה נותן שיק, עליו חתם העד חתימת הסבה, לאדם מחברון, וזאת בעת שהיה עם שתיה

במפעל אחר של יהושע כהן. התנהלות זו, כמו גם העובדה שראה חשבוניות על קניות כביכול

מהחברות קורונל ואלביאן, והמלצת איהאב ג'לג'ולי שיסגור את החברה אם הוא יכול, הובילו אותו

לומר לשתיה שהוא רוצה לסגור את החברה )שם, ע' 72 ,47 ,65 – 64 ,61 ,62 ,18 ,12 ,7(.

עדות שתיה

  1. לעדויות ג‘לג‘ולי ופדילה המתארות מתכונת התנהלות דומה מאד, מצטרפת עדות שתיה, שתיאר

בהרחבה את יעודן, מעמדן ותפקידן של החברות.

לדבריו, החברות הוקמו לצורך כיסוי חשבונאי של סחורה שמקורה בשטחים )12.16.28 ע' 8 ,6(.

שתיה ציין כי הסוחרים בשטחים היו בקשר קבוע עם חברות ישראליות שונות באמצעותן כיסו בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 66

העברת סחורות לישראל, אך עקב קשיים בהמשך פעילותן, הוא יזם פניה לסוחרים בהצעה שיעשו

שימוש בניירת של חברה ישראלית חדשה שהוא מקים, היא אלנג‘אח )12.16.28 ע' 2(.

שתיה אישר שהוא עצמו לא יכול היה לפתוח את אלנג‘אח בשל היותו תושב השטחים, ולכן יזם את

הקמת אלנג'אח מול ג‘לג‘ולי )1.7.16 ע' 143(. שתיה אישר את טענת ג‘לג‘ולי כי בשלב הראשון אמר

לו שמדובר בעסק חוקי )12.16.28 ע' 71 – 72(. שתיה עומת עם דבריו בחקירות לפיהם אמר לג‘לג‘ולי

שיוכל לקחת סחורה מסוחרים בשטחים ולמכור למפעלים, ציין שאמירות כאלה לא זכורות לו, אך

אולי אמר אותן בתחילת הדרך כדי לדרבן את ג‘לג‘ולי להסכים להצעה ולהפחית את חששותיו

)67.4.16 ע' 142(. שתיה ציין שג‘לג‘ולי לא הבין ולא עסק בתחום, אם כי סיפק לו פעם או פעמיים

.)82 – 87 'ע 12.16.28( שאסף פסולת מעט

שתיה הבהיר לאורך עדותו, שג‘לג‘ולי, ופדילה, הם הבעלים הבלעדיים של החברות, נתון שאין עליו

מחלוקת. הוא גם שלל את טענת ההגנה שהיה הלכה למעשה שותף בשתי החברות. שתיה טען

שפעילות החברות התמצתה בהוצאת חשבונית, ואישר כי הוא היה הגורם הדומיננטי בפעילות של

הוצאת החשבוניות, אך טען כי עדכן את ג‘לג‘ולי ובהמשך את פדילה בכל דבר )1.7.16 ע' 144 – 143(.

  1. שתיה ציין כי הכיר את הנאשם עוד משנות התשעים בעת שהוביל סחורות מרמדאן וראיד רמדאן

לנאשם. לדבריו, בא למפעל של הנאשם הציע לו לעבוד עם אלנג‘אח, ואמר לנאשם:

"הסוחרים שרוצים להוריד את הסחורה שלהם, זה יהיה על שם החברה" )2.1.27 ע' 675(.

בחקירה הנגדית תיאר שתיה בפירוט את תוכן השיחה בינו לבין הנאשם, כדלקמן:

"ש : אתה לארנון אותו דבר אמרת ,שאתה מקים חברה חדשה שתקנה מהסוחרים ותמכור

למפעלים והצעת לו לעבוד איתך

ת : הוא קונה, אבל החברה ,הסחורה ,יורדת על השם שלו .

ש : לא ,אני אומר לך מה אמרת לו, עשית לו מצג ,שאתה מביא חברה חדשה ,טובה,

שיודעת לקנות מהשטחים ולמכור בארץ ,ואתה מציע לו לעבוד איתך .

ת : לא ,לא אמרתי לו…אמרתי לו אם אתה רוצה לעבוד יש חברה ,אתה יכול לעבוד על

השם שלה והשם שלה נקי והיא חדשה בשוק .

ש : אמרת לו נמכור לך סחורה

ת : אתה תוציא את העבודה שלך על השם של החברה".

שתיה ציין שבשיחה עם הנאשם לא דובר במישרין על מכירת חשבוניות כיסוי פיקטיביות, שכן לא

אומרים דבר כזה מפורשות, אך הדגיש כי היה ברור לכל הצדדים שהאמירות בדבר מכירת סחורה בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 63

ושימוש בחברה חדשה שאין לה בעיות, היו בקשר לסחורה שנמכרת מהשטחים )2.1.27 ע' 621–

.)628

  1. לאחר אותה שיחה, הנאשם אמר שהוא מבקש לראות את הבעלים והניירת ולבדוק אם הכל בסדר.

שתיה תיאר את השתלשלות הארועים באופן שניתן להבין ממנו שמסמכי החברה הועברו לבדיקת

הנאשם טרם המפגש עם ג‘לג‘ולי שבו נחתמה החשבונית הראשונה )2.1.27 ע' 658 ,651(. תיאור זה

גם מתיישב עם לוחות הזמנים של העברת מסמכי החברה לפני 64.7.22 )נ327( והפגישה הראשונה עם

ג'לג'ולי ב – 67.7.22.

  1. אשר למפגש בין הנאשם לג‘לג‘ולי, לדברי שתיה הנאשם אמר לו שבעל החברה צריך לבוא להפגש

איתו ושהוא צריך להכיר את העבודה, והוא רוצה שהוא יבוא כל שבוע כדי לחתום על חשבוניות. וכך

תיאר שתיה את המפגש ואת חילופי הדברים במהלכו )67.4.16 ע' 168(:

"אחרי שהנאשם בדק את המסמכים של החברה הוא אמר לי להביא את ג‘לג‘ולי איתי על

מנת לבדוק מי בעל החברה ואמר שהוא חייב להכיר ולדעת מי זה ג‘לג‘ולי והוא רצה לוודא

מי אמור להוציא את החשבוניות והקבלות. הגענו לפגישה והם דיברו, הנאשם שאל את

ג‘לג‘ולי אם הוא מבין בנחושת ואלומיניום, הוא אמר לו שהוא יודע קצת, אבל אם אני נוכח

הכל יסתדר. אני לא זוכר כל כך. הנאשם אמר לו שיש סחורה נחושת ויש אלומיניום

פרופיל ויש נירוסטה, שג‘לג‘ולי חייב לדעת ולזהות את הסחורה הזאת, כי אם מישהו

ישאל אותו שהוא ידע איך לענות ויגיד שהוא מבין את העבודה. אני לא יודע מי אמור

לשאול אותו. הנאשם אמר לג‘לג‘ולי אם מישהו ישאל אותך תדע לענות, שידע להבחין בין

נחושת לאלומיניום".

יוער כי הנאשם לא התייחס לכך במסגרת עדותו החוזרת, ולא שלל את הדברים, הגם שמן המתואר

עולה שהנאשם היה מודע לכך שג‘לג‘ולי ואלנג‘אח אינן ישויות אמיתיות בהתקשרות המסחרית,

ולא רק זאת, פעל באופן אקטיבי להכנת ג‘לג‘ולי, ולימד אותו את החומר הדרוש לשם מילוי

תפקידו. עם זאת, משקל המתואר אינו מלא, לאור העובדה שג'לג'ולי לא נדרש לכך, ולאור העובדה

שהתיאור הופיע רק בעדות המאוחרת.

  1. שתיה אישר שבפגישה ביום 67.7.22 הוצאה החשבונית הראשונה. שתיה תיאר שהסחורה שמופיעה

בחשבונית הראשונה כבר סופקה מטעמו של ראנם בימים שקדמו לפגישה לפני שנסגרה באופן

פורמאלי ההתקשרות עם אלנג‘אח )2.1.27 ע' 651(. ואכן, כפי שכבר צויין לעיל, הובאה הסחורה

לנאשמים או למי מטעמם מספר ימים לפני המפגש הראשון בין הנאשם לג‘לג‘ולי. בעדות החוזרת

הוסיף שתיה בעניין זה כי הובלת הסחורה מהסוחרים בשטחים בוצעה לפני הפגישה, והסיכום היה בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 64

שאם המסמכים של אלנג‘אח לא יהיו תקינים, הסחורה תרשם על שם חברה אחרת. שתיה גם טען

שלא יצאו שיקים טרם השלמת הבדיקות. יצוין כי השיקים שיצאו בגין אותה סחורה נרשמו על שם

אלנג‘אח עוד ביום 67.7.22, כך שתיאורו של שתיה בהקשר זה אינו נכון, והוא התקשה להסבירו

)3.7.16 ע' 121 – 122(. עם זאת, אין בהערה זו כדי למעט מן העובדה שהסחורה והתשלום הועברו

בטרם הכיר הנאשם את ג‘לג‘ולי, וממילא, לפני ההתקשרות עם אלנג‘אח.

  1. לדברי שתיה, לאחר המפגש הראשון, לאורך תקופת הקשר, הוציאה אלנג‘אח לנאשמים חשבוניות

לכיסוי הסחורה שמקורה מהשטחים )12.16.28 ע' 17 ,7 – 8(. שתיה הבהיר כי הוא הוציא את רוב

החשבוניות וזיהה את החשבוניות. שתיה תיאר כי גם לג‘לג‘ולי וגם לפדילה היו עבודות ועיסוקים

אחרים, והוא נהג להוציא את החשבוניות של החברות כשהם לא הגיעו עימו למפעל.

שתיה ציין כי בגין הוצאת החשבוניות התקבלה עמלה מהסוחרים בשטחים, והעמלה חולקה בינו

'ע 8.1.27 ,685 – 682 ,621 ,618 'ע 2.1.27 ,17 'ע 12.16.28( פדילה לבין בינו ובהמשך ולי’לג’ג לבין

374 ,342(. אשר לטענת ההגנה כי שתיה התייחס בחקירתו במע"מ לרווח חוקי בסחורה, והכוונה

היא לרווח שהיה לו מקניה ומכירה של הסחורות בשם החברות )8.1.27 ע' 376(, אקדים ואציין כבר

כעת כי למקרא הדברים כפי שנאמרו בחקירה במע"מ דומה שהתייחסות שתיה הייתה לרווחיו

כסוחר ביחס לאותו חלק בסחורות שהוא סיפק כסוחר, ללא קשר לרווחים הנובעים מן העמלה על

הוצאת החשבוניות.

שתיה הוסיף ותיאר כי מעת לעת הוצע לו על ידי הנאשם לתת חשבוניות של אלנג‘אח עבור עסקאות

ששתיה לא היה מעורב בהם בהובלה מאותם סוחרים, לטענתו, כנגד עמלה )67.4.16 ע' 167(:

"בפעם הראשונה הנאשם אמר לי להוציא לחאלד יתאווי ויש עוד אדם נוסף בשם ראדי

שהוא השותף שלו, אלה סוחרים למתכות אלומיניום ונירוסטה מאזור חברון. ביום

הראשון שבאנו להוציא חשבוניות אמר לי הנאשם שיש סחורה בחברון שאנחנו רוצים

להוציא חשבוניות, הכוונה שאני וג‘לג‘ולי נוציא חשבוניות. הנאשם שאל אותי אם אני

רוצה להוציא חשבוניות עבור הסחורה הזאת ולקבל את העמלה מחאלד. אנחנו אז ישבנו

לעשות חשבוניות לזיאד, חוסיין וליוסף נאסר, והוא הכניס את הסחורה הזאת מחברון

באותה חשבונית. שאלתי אותו למי והוא אמר שזה לסוחרים בחברון. אני התקשרתי

לחאלד ודיווחתי לו שיש סחורה כך וכך ואמרתי לו שהם צריכים לשלם את העמלה שלנו

והוא אמר בסדר, נשלם. פעם ראשונה לא שילם ופעם שנייה כשביקש ממני הנאשם

להוציא לו אמרתי לו שהסוחרים מחברון עבדו עליי ולא שילמו לי ואני לא רוצה להוציא

חשבונית. הנאשם אמר שהוא ייתן את העמלה שמגיעה לי ובאמת נתן לי". בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 67

מעדות זו עולה כי הנאשם עצמו שילם במקרים מסוימים לשתיה את העמלה עבור הוצאת

החשבוניות. תמיכה מסוימת לטענה זו קיימת בדברי ראנם בדבר תשלום עמלות על פי רוב על ידו אך

לעיתים על ידי הנאשם, כפי שיפורט בהמשך, אם כי מדובר בדברים שנאמרו בחקירתו והוא לא חזר

עליהם בעדות. לעומת זאת, בראיות החלקיות שהוגשו בכל הנוגע לתשלום עבור הסחורות, אין

ראיות שתומכות באופן מובהק בטענה. המאשימה מצביעה על מספר שיקים בסכומים של אלפי

שקלים עד עשרת אלפים ₪, שניתנו במקביל לשיקים נוספים, ומהווים לשיטתה הוכחה לתשלום

עמלה )נת127א – ב(. ואולם, לא הוכחה התאמה בין סכומי השיק לבין סכומי עמלה שאמורים היו

להשתלם, לפי שיעורי העמלה בהם נקבו העדים, הסכומים שצויינו גבוהים בחלק מהמקרים משיעור

העמלות. בנוסף, הנתונים שהוצגו הם חלקיים בלבד. לאור העובדה שאני סבורה כי שתיה פעל גם

במעמד של סוחר עצמאי, כפי שיפורט בהמשך, עשויים שיקים אלה לשמש גם כתשלום אישי עבור

סחורות שמכר שתיה באופן אישי בכמויות קטנות. משכך, עצם קיומם של השיקים עשוי להוות

ראיה תומכת לעניין תשלום העמלה על ידי הנאשם, אך רמת ודאותה חלקית בלבד, ועשויים להיות

הסברים חלופיים. למען שלמות התמונה אקדים ואציין כי הסוחרים החברונים כגון ראדי נאסר א –

דין הכחישו מכירה ישירה לנאשמים, וטענו למכירה לשתיה.

  1. שתיה אישר שקיבל את השיקים עבור הסחורות, כשהם משוכים לפקודת אלנג‘אח, והבהיר כי

בהתאם למוסכם, הסב אותם ומסר אותם לסוחרים כפי שהם או לאחר פריטתם וחלוקת השיק

לסוחרים השונים. השיקים לא הופקדו בחשבון אלנג‘אח, לא ניתנו לג‘לג‘ולי ותמורתם לא שולמה

לאלנג‘אח ואף לא עברה דרכה. על העובדה שהשיקים לא הופקדו בחשבון החברות אין מחלוקת.

לעומת זאת, משנמנע שתיה להציג את דפי חשבון הבנק שלו למרות התחייבותו לעשות כן, אין מידע

לגבי גורל רוב השיקים, ואין תשובה לשאלה כמה מהם, אם בכלל, הופקדו בחשבונו הפרטי, והמידע

היחיד נלמד מנתונים חלקיים שהציגה ההגנה )נ127(.

  1. שתיה ציין כי לאלנג‘אח לא הייתה פעילות ולא היו אמצעים, לא מגרש, לא עובדים ולא משרד.

לחברה היה חשבון בנק שלא הייתה בו שום פעילות. היא לא קנתה סחורה מאף חברה ולא מכרה

.)162 'ע 67.4.16 ,673 – 676 'ע 2.1.27 ,42 ,61 – 62 ,16 ,4 'ע 12.16.28( אותה

שתיה אישר שהייתה דרישה מצד רואה החשבון שיהיו עובדים באלנג‘אח, ופדילה נרשם לפיכך

כעובד באלנג‘אח, מבלי שביצע כל עבודה. כמו כן התייחס לחשבוניות ההוצאות הפיקטיביות,

שהוגשו לרואה החשבון לשם קיזוז ההכנסות, שלדבריו נמסרו לו על ידי הסוחרים שמכרו את

.)44 ,61 ,17 – 14 'ע 12.16.28( לנאשמים בפועל הסחורותבית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 62

שתיה אישר שהסביר לג‘לג‘ולי והראה לו מאיפה קונים ואיך מוכרים למקרה שישאלו אותו שאלות,

.)73 – 76 ,72 – 87 'ע 12.16.28( החקירה לקראת מעדותו כמשתמע ,וזאת

  1. לדבריו, כשלאלנג‘אח היו בעיות, והחלו חקירות במע"מ בקשר אליה, סגר אותה, ודאג לפתוח את

אלאמין שהתנהלה באותה שיטה )12.16.28 ע' 16(. שתיה ציין כי כשמסר לנאשם על שינוי בחברות,

שאל אותו הנאשם מה הסיבה לשינוי, ושתיה סיפר לו על השאלות במע"מ )67.4.16 ע' 137(. שתיה

גם ציין כי מן השלב שבו שמע הנאשם על חקירת אלנג‘אח במע"מ, הוא ביקש לשנות את אופי

הפעילות, כך שלא יהיה שום קשר בינו לבין הסוחרים, כפי שיפורט בפרק הנוגע לקשר עם הסוחרים

מהשטחים. ההגנה טוענת בסיכומיה שאין אינדיקציה לכך שהיה ידוע על חקירת אלנג'אח במע"מ

במועד הפסקת פעילותה של אלנג'אח, ולכאורה בהתאם למועד החקירה של ממדוח במע"מ הצדק

עימה. עם זאת, דווקא ההגנה הניחה לפני החוקר מירז בחקירה הנגדית את ההנחה שאלאמין

נפתחה לאחר ובעקבות חקירת אלנג'אח במע"מ, בדיוק כפי שטען שתיה, והחוקר אישר נתון זה

.)63 'ע 66.16.24(

  1. אשר לחברת אלאמין, תיאר שתיה )67.4.16 ע' 134(:

"כשסיימנו עם חברת אלנאג'ח ג‘לג‘ולי אמר שהוא לא רוצה לעבוד. אמרתי לנאשם שיש

חברה חדשה בשים אלאמין, אנחנו נתחיל להוריד את הסחורה של הסוחרים בחברה

הזאת, על השם של החברה הזאת. הנאשם אמר לי שהכל בסדר ושאביא את הניירות

לבדוק, או לו או למרים המזכירה. הוא אמר לי רק שאביא את הניירת לבדוק, הוא לא

הסביר לי למה הוא רוצה לבדוק את הניירת. אני מסרתי לו את המסמכים, אחרי יום-

יומיים כרגיל הוא אמר לי שהכל בסדר, כמו באלנג'אח הוא אמר שבעל החברה יבוא

ויפגוש אותו, שהוא רוצה להכיר אותו. אני, הנאשם ופדילה ישבנו והם התחילו לשוחח

לגבי סוג הסחורה ואם מכירים את הסוגים של הסחורה ופדילה לא הכיר את סוגי

הסחורה, זו לא העבודה שלו. כמו באלנאג'ח, פדילה לא מכיר את סוגי הסחורה אז הנאשם

הכיר לו את הסחורה וסוגיה, הסביר לו שזה יציקה, זה אלומיניום וזה כך וכך, והנאשם

אמר שישלח את השיק לבעל הסחורה דרכי ופדילה אמר לו בסדר"

לאמירות אלה שיוחסו לו, לא נתן הנאשם הסבר, ולא שלל את אמירתן. בהעדר הסבר מצד הנאשם

או התייחסות ממשית למתואר לעיל, מתבקשת המסקנה כי התנהלות הנאשם מול פדילה לא תאמה

התנהלות שבין לקוח למוכר פוטנציאלי, אלא התנהלות של מי שהכין אחר לקראת חקירה ודרישה.

עם זאת, משקל המתואר אינו מלא, לאור העובדה שפדילה אישר שבפגישה לא אמר שאינו מבין

בסחורות )3.7.27 ע' 77(, ולאור העובדה שהתיאור של שתיה הופיע רק בעדות המאוחרת.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 65

עדויות הסוחרים מהשטחים והמוביל

  1. לשלוש העדויות דלעיל מצטרפות עדויות הסוחרים מהשטחים והמוביל מטעמם.

אין מחלוקת כי סחורות שמקורם בסוחרים רמדאן, ראנם ונאסר א–דין מצאו דרכן למפעל

הנאשמים. אין גם מחלוקת כי בקשר לסחורות אלה הוצאו חשבוניות של אלנג‘אח ואלאמין. אם

אכן אלנג‘אח ואלאמין היו חברות שיווק שקנו את הסחורה מהסוחרים ומכרו אותה לנאשמים, היו

הסוחרים אמורים להכיר את אלנג‘אח ואלאמין ואת בעליהן. אלא שעדויות הסוחרים מעלות שלא

אלה הם פני הדברים. את עדויות הסוחרים אני בוחנת בפרק זה רק בהקשרן של החברות אלנג‘אח

ואלאמין, ואילו לשאלת קיומם או העדרם של קשרי מסחר ישירים בינם לבין הנאשמים אתייחס

בפרק נפרד להלן.

  1. ראנם העיד בפני המותב הקודם ובפניי. מעדותו עולה כי הוא לא מכר סחורות לאלנג‘אח ואלאמין,

והכיר את השמות הללו רק מהשיקים שהוסבו לטובתו. ראנם גם הבהיר כי לא הכיר את ג‘לג‘ולי

ופדילה )17.2.25 ע' 3.7.16 ,622 ע' 156 ,128(. והנה, למרות שלא היו לו קשרי עבודה, ואפילו לא

היכרות עם שתי החברות, תיאר ראנם כי אותן חברות גבו ממנו עמלה על ניהול חשבוניות, וזאת

משום שלו עצמו לא הייתה אפשרות להוציא חשבוניות בהיותו סוחר מהגדה )שם, ע' 623 – 626(.

את דרישת העמלה קיבל לדבריו משתיה, שהביא את החברות, והגם שלא ידוע לו מה הקשר של

שתיה לאותן חברות ואם יש לו מעמד בחברות, כל ההתחשבנות בקשר לעמלות בוצעה מול שתיה,

שעמד בקשר עם אותן חברות אלנג‘אח ואלאמין )62.11.25 ע' 3.7.16 ,677 ע' 155(. אציין כי אותה

גרסא ממש נמסרה על ידי ראנם גם בחקירותיו במע"מ בשנת 6223, וגם בעדויות שמסר בשני

הליכים אחרים )נ677 – נ367(.

  1. עד נוסף הוא הסוחר רמדאן. עד זה שינה באופן מהותי מעדותו בין הגרסא שמסר בפני המותב

הקודם לבין גרסתו המאוחרת כעד הגנה שנשמעה בפניי. עם זאת, שינוי הגרסא לא נגע לחברות

אלנג‘אח ואלאמין, לבעליהן ג‘לג‘ולי ופדילה ולהיכרות או ההתקשרות המסחרית עימם. בעדותו

לפני המותב הקודם הבהיר רמדאן כי לא היו לו היכרות או קשר לחברות אלנג‘אח ואלאמין, ציין

שהוא מכיר באופן שטחי את ג‘לג‘ולי, לא בהקשר של עבודה, ולא מכיר כלל את פדילה )11.2.22 ע' 7

.)12 –

גרסת העד בעדותו תואמת את המתואר על ידו בחקירותיו. כך לדוגמא כשנשאל רמדאן אם יש קשרי

עבודה בינו לבין שורה של חברות לרבות אלנג‘אח ואלמין השיב:

"אין קשר ביני אליהם. לא מכרתי להם סחורה ולא ביקשתי מהם להוציא חשבונית מס

עבור סחורה שאני מכרתי…" )נ1 7 גיליון 7 שו' 67, גיליון 6 שו' 15(.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 68

בעדותו לפניי לא התייחס העד כלל לחברות ולבעליהן, זולת הערה לקונית שאלנג‘אח היא של שתיה

.)333 'ע 2.1.13( שמו ועל

בחינת עדות רמדאן בהקשר זה, כפי שנמסרה לפני המותב הקודם, מעלה כי רמדאן לא התכחש

לביצוע עסקאות ב"שחור", כהגדרתו, ללא תיעוד ודיווח ברשות הפלשתינאית, אך הרחיק את עצמו

ככל האפשר מכל קשר למתן חשבוניות כיסוי בישראל, בין במישרין ובין בידיעה על קיומן של

חשבוניות כיסוי לסחורות. בהתאם לכך, הכחיש רמדאן כי שולמה עמלה למאן דהוא, הכחיש, בניגוד

לראיות, כי הוא היה אחראי לאספקת חשבוניות כיסוי הוצאות של חברת אלביאן עבור החשבוניות

של אלנג‘אח ואלאמין, והכחיש, בניגוד לראיות, כי הורה לג'נדל להוציא חשבוניות הובלה לטובת

החברות )11.2.22 ע' 63 ,62–17 ,12(. עם זאת, רמדאן אישר כי הייתה בפעילות השוטפת אבחנה בין

מסלול אספקת הסחורות לבין מסלול אספקת החשבוניות בגין אותן סחורות, ובלשונו:

"אני סוחר בסחורה ויש אנשים שסוחרים בחשבוניות וכל השוק ככה" )11.2.22 ע' 12(.

  1. לעדויות הסוחרים מצטרפת עדות ג'נדל, נהג-מוביל עצמאי. לדבריו, הוביל סחורות מסוחרים

בשטחים, בין היתר למפעל של הנאשמים, בהוראת הסוחרים ובתשלום שלהם עבור ההובלה. נתונים

אלה כשלעצמם אין בהם כדי ללמד בהכרח שאלנג‘אח ואלאמין לא היו ספקיות הסחורה, ומקובלת

עליי הטענה שבאופן עקרוני יכול להיות סיכום במסגרתו המוכר המקורי נושא בעלויות ההובלה עד

ללקוח הסופי. אלא שג'נדל תיאר בעדותו כי הוציא את חשבונית ההובלה לאלנג‘אח ואלאמין,

בהתאם לדרישה שקיבל מהסוחרים, וזאת מבלי שהכיר את החברות ואת בעליהן, ומבלי שעשה

עבורן כל הובלה, אלא את ההובלות ביצע עבור הסוחרים מהשטחים, כפי שאכן משתקף ממחברת

ההובלות שלו, בה לא מוזכר שמן של החברות אלא של סוחרי השטחים רמדאן ואחרים )ת167(.

גם עדי ההגנה לא ציינו שהכירו היכרות עסקית את החברות ובעליהן. נאסר א- דין ציין כי לא ידוע

לו מיהו ג‘לג‘ולי ולא מכר סחורה לאלנג‘אח )4.11.16 ע' 363(. אזריזר ושרעווי לא נשאלו בעניין זה.

  1. סיכומו של דבר, לאלנג‘אח ואלאמין היו אמנם מסמכי התאגדות להצגה לכל המעוניין, היה תיק

פעיל במע"מ, בו דווחו החשבוניות שהוציאו וקוזז מס תשומות על יסוד חשבוניות הוצאות

פיקטיביות, וכן היה חשבון בנק ללא פעילות, אך מעבר לכך לא היה להן דבר. לא היו להן, ולבעליהן,

כל כישורים, הבנה, יכולת או אמצעים בתחום הסחר בפסולת, ולא היו להם מקורות כספיים שהם.

לא היו לבעליהן כוונה או רצון לעסוק בתחום הסחר בפסולת, והם לא עסקו בתחום זה. כל תפקידן

של החברות התמצה בהוצאת חשבוניות לפי דרישה. בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 67

כעולה מן המקובץ, אלנג‘אח ואלאמין לא פעלו בתחום הסחר בפסולת מתכות, לא במישור היחסים

מול הסוחרים בשטחים ולא במישור היחסים מול הנאשמים.

שתיה כמיופה כוח של אלנג‘אח ואלמין – האמנם?

  1. ואם יטען הטוען כי אמנם ג‘לג‘ולי ופדילה לא ביצעו פעולות מהותיות בחברות, אך שתיה פעל

כשליח של החברות בהתאם לרצון בעליהן, וכל פעולותיו נעשו בשם החברות ומטעמן מול הסוחרים

מהשטחים, או לכל הפחות מול הנאשמים, הרי שבדיקת הטענה מבחינה משפטית וראייתית מעלה

שאין ממש בטענה.

על המשמעות המשפטית של מיופה כוח, שלוח, עמדתי לעיל בפרק המשפטי.

מבחינת המציאות בשטח, שתיה היה מי שיזם את הקמת אלנג‘אח ואלאמין, והחזיק יפוי כוח כתוב

בהתאם לדרישת הנאשם, ולא בעקבות החלטה של בעלי החברות. מבחינה מהותית, שתיה היה מי

שהכיר באופן בלעדי את הסוחרים בשטחים ועמד עימם בקשר, יהא אופי הקשר אשר יהא, ואלה לא

הכירו כלל את החברות ובעליהן. שתיה גם יזם את הקשר עם הנאשם, הציע לנאשם שיקנה ממנו

סחורה, ודאג להביא לנאשם את החברות, וביצע עם הנאשם פעילות עסקית עוד בטרם פגש הנאשם

את בעלי החברות. אין מדובר בהתנהגות של שליח כלל ועיקר.

ואכן, כל העדים הבהירו שמעמדו של שתיה לא היה של מיופה כוח.

  1. ג‘לג‘ולי הבהיר וחזר והבהיר כי כל מה שנעשה בקשר להקמת החברה, ולפעילותה, בוצע על ידי

שתיה, אך לא בכובעו כשליח של אלנג‘אח, אלא כמי שטיפל בכל העניינים באופן אישי, בין עבור

עצמו ובין עבור אחרים, כשהפלטפורמה של החברה שימשה רק לשם הוצאת חשבוניות.

משהוטח בג‘לג‘ולי בחקירה נגדית כי אישר לשתיה בכתב ובע"פ לפעול בשם אלנג‘אח כשלוח,

השיב:

"…החברה כולה שלו, רק בעלים בניירת, בפועל לא…אני לא בעלים שלה בפועל…אני לא

הייתי מבין בדברים האלה, אישרתי כן, לא אישרתי, כל החברה הייתה שלו, באחזקתו"

.)113 – 116 'ע 67.12.2.2(

ובהמשך החקירה משהוצע לו ששתיה פעל כשלוח של החברה לעניין מכירת סחורות:

"ש: אבל היה לך שליח שקוראים לו ראיד, שקיבל יפוי כוח.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 32

ת: ראיד לא שליח לי. ראיד הוא, כל החברה זה שלו. אם הוא קנה ומכר לו" )שם, ע' 137(.

ג‘לג‘ולי גם הבהיר כי אם היו פעולות של אספקת סחורה מצד שתיה, הן בוצעו ללא קשר לחברה,

ולא מכוח היותו של שתיה שלוח של החברה:

"…אני הבעלים שלה, אני לא סיפקתי סחורה…אולי הוא העביר סחורה שלו, קנה סחורה

משלו והוא מכר… אולי קצת הוא קנה ומכר. לא יודע…סיפק, לא סיפק, לא יודע תשאל

אותו… יכול להיות שהוא קנה ומכר להם בשם שלו או משהו אבל אני לא ראיתי…אבל אני

לא קניתי ולא מכרתי" )שם , ע' 133 – 136(.

וכן:

"אלנג‘אח לא, אבל אם ראיד שלח, אם ראיד שלח סחורה אז הוא שלח" )שם, ע' 135(.

  1. מבלי למעט מדברים אלה, אישר ג‘לג‘ולי שלבקשת הנאשם בפגישה הראשונה עימו ניסח הנאשם

נוסח של יפוי כוח לטובת שתיה, וג‘לג‘ולי חתם עליו )ת117(. את יפוי הכוח כתב הנאשם בעברית.

ג‘לג‘ולי התרשם שיוזמת הנאשם להחתימו על יפוי כוח נועדה לקראת "הימים האלו", היינו

כאסמכתא לקראת הליכי חקירה עתידיים )67.12.2.2 ע' 112 – 117 ,16 – 11(. יפוי הכוח הסמיך את

שתיה לבצע בשם ועבור אלנג‘אח שורה של פעולות ובהן קניה, מכירה, ניהול מו"מ וקבלת כספים.

לדברי ג‘לג‘ולי אף אחת מן הפעולות הללו לא בוצעה בחברה, ויפוי הכוח נועד לשם הצגתו בלבד,

ולא כדי להבטיח פעילות שוטפת של אלנג‘אח מול הנאשמים, כשהנאשם היה מודע לכך שאין

לאלנג‘אח סחורות, וששתיה אינו שליח של אלנג'אח וג‘לג‘ולי, אלא כל הפעילות היא של שתיה

שאינו זקוקו לאישורו של ג‘לג‘ולי )67.12.22 ע' 121 ,137 ,112(. זה המקום להעיר כי ההגנה הציגה

יפוי כוח נוסף, שיועד לבנק בלבד, ולא נעשה בו שימוש בפועל בשל סירוב הבנק )נ137(. יפוי כוח זה

לא היה בידיעת הנאשם, ובנסיבות שתוארו, כשהייתה לו תכלית קונקרטית שלא צלחה, איני רואה

בו הוכחה למעמדו האמיתי של שתיה כמיופה כוח, כפי שמבקשת ההגנה לטעון. אינני רואה גם

במכתב הנאשם מספטמבר 6221 לרשויות הצבא, בו הגדיר את שתיה "כספק קבוע וותיק" של

המפעל, המוכר למפעל סחורה אותה הוא מעמיס אצל השומרונים, הסוחרים בשטחים )נ247(, ביטוי

לכך שמעמדו של שתיה היה מעמד של מיופה כוח בחברות, ויש במכתב ביטוי ברור למכירת

הסחורות מאת שתיה הספק לנאשמים ללא קשר לאלנג'אח ואלאלמין.

  1. תיאור דומה ניתן על ידי פדילה, שציין כי לא נתן לאף אחד, גם לא לשתיה, אישור לפעול בשם

החברה שכן לא הייתה פעילות. משהוצג בפניו יפוי כוח בערבית הנחזה להיות מטעמו ובחתימתו

מיום 6.7.21 )ת617(, הכחיש כל קשר למסמך זה, וטען שלא רשם אותו ולא מכירו )שם, ע' 17 – 14,

28 – 27, ת617(. לעניין זה אתייחס בהרחבה בהמשך.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 31

  1. שתיה העיד אף הוא כי לא פעל כשלוח של החברות, משום שלחברות לא הייתה פעילות אמיתית,

זולת הוצאת חשבוניות הכיסוי, ופעילות זו בוצעה רובה ככולה על ידו.

בכל הנוגע ליפוי הכוח מאלנג‘אח לטובתו ציין שתיה כי הנאשם ביקש בישיבה הראשונה שיחתם

יפוי כוח לשתיה בשל העובדה ששתיה עתיד לחתום על חשבוניות ולקחת שיקים, וכך אכן עשו

)2.1.27 ע' 652(. בעדות המאוחרת טען שתיה שיפוי הכוח שהוצג לו בקשר לאלנג‘אח אינו יפוי הכוח

אליו התכוון )1.7.16 ע' 144(. לא ניתן הסבר לשינוי בגרסא.

בהתייחס ליפוי הכוח לטובתו מאלאמין, שתיה טען כי למרות שהייתה הסכמה שהקשר יתבצע

בעיקר מולו, לא יצא יפוי כוח באלאמין )12.16.28 ע' 2.1.27 ,12 ,14 ע' 652(. לדבריו, יפוי הכוח

שהוצג לו מזויף )ת2.1.27 ,617 ע' 652 – 653(. משעומת שתיה עם גרסתו בחקירות לפיה היה יפוי כוח

גם באלאמין, טען שמדובר במהלך לקראת הוצאת יפוי כוח רשמי אצל רו"ח, מהלך שלא הבשיל

.)686 – 682 'ע 2.1.27( דבר של בסופו

  1. המאשימה טוענת שיפוי הכוח בחתימת פדילה זויף, אך זולת הסתמכותה על הצהרת פדילה, לא

הגישה מטעמה חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד לתמיכה בטענה לזיוף יפוי הכוח. ההגנה הגישה

חוות דעת מומחה )נ527(, והעיד מומחה ההגנה.

מחוות הדעת עולה שהמומחה התבקש לבדוק רק את החתימה שנחזית של פדילה בעברית ואת כתב

היד בערבית כולל הספרות בסוף השורה הראשונה במסמך. המומחה קיבל לשם בדיקה חשבוניות

אחדות שרובן מקוריות ודוגמאות של חתימה מתוך הודעות. המומחה הגיע למסקנה, כמפורט

בסעיף א' לחוות דעתו, כי קיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימה בעברית אמיר פדילה נכתבה על

ידי פדילה. לעניין הספרות בסוף השורה הראשונה, הגיע המומחה למסקנה שקיימת סבירות גבוהה,

ברמה של 72% – 82 שהספרות נכתבו על ידי אותו גורם שרשם אותן בחשבוניות. לעניין כתב היד

בערבית, ציין המומחה כי קיים קושי להגיע למסקנה חד משמעית בשל מיעוט המלל בדוגמאות. עם

זאת, לאור התאמה בדרגה גבוהה שמצא בחלק מתכונות הכתב, מצא שיש סבירות בדרגה שבין 52 –

%82 שהכותב של החשבוניות כתב את המסמך.

בחקירה הנגדית אישר המומחה שלא בדק אם במסמך היו מספר כתבי יד. עם זאת המומחה הפנה

לדוגמא לאות "מין" שחזרה לדבריו באופן רציף ואחיד לאורך המסמך, כך שהבהיר שלא היה חשד

למספר כתבי יד )8.5.16 ע' 627 – 628 ,627, נ517(. הוא גם ציין כי לא ניכרו ממצאים חריגים שחייבו

התייחסות מצידו, וכי אין מניעה מבחינתו להשלים בדיקה של כל נתון שיתבקש. המומחה אישר כי בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 36

זיהה מספר כלי כתיבה, אך נושא זה לא נבדק, ולדבריו, לא ראה צורך בבדיקת העניין )שם, ע' 657(.

המומחה גם אישר כי מבחינת הטקסט הכתוב ערך בדיקה חלקית של המלל והספרות שבשורה

הראשונה והחתימה למטה, ולא בדק את התאריך, הגם שתחילה סימן אותו לצורך בדיקה והגם

שהתרשם שנכתב בכלי כתיבה אחר )שם, ע' 657(. הוא ציין כי בדק רק את אותן מילים שיכול היה

למצוא להן התאמות בדוגמאות )ע' 656( מבחינת דרגת הודאות של מסקנותיו, הבהיר המומחה כי

בהעדר דוגמאות רבות להשוואה המסקנה מסויגת )שם, ע' 657 – 655(.

על מומחיותו של מומחה ההגנה אין חולק. אשר להיקף בדיקתו, זו הייתה לא מלאה הן בשל מגבלות

טכניות מבחינת חומרים להשוואה, והן מבחינת הדרישה שנדרש על ידי מזמיני העבודה. עם זאת,

ביחס לנתונים שבדק מצא המומחה ממצאים התואמים את המסקנה שכתב ידו של פדילה מתנוסס

על גבי יפוי הכוח, ולא מצאתי בחקירה הנגדית של המאשימה, בהעדר חוות דעת נגדית, כדי לכרסם

בתקפות המסקנה ובמשקלה. לפיכך הגעתי למסקנה כי כתב ידו של פדילה מופיע ביפוי הכוח

בחלקים שנבדקו, ולמצער, קיים ספק סביר שאלה פני הדברים.

מבלי למעט מן האמור, אציין כי קיימים אצלי סימני שאלה ביחס לעיתוי החתימה על המסמך

ונסיבות כתיבתו. התאריך המופיע על גבי יפוי הכוח הוא יום 6.7.21, ולפי העדויות במהלך הפגישה

המשולשת בין הנאשם – שתיה – פדילה נחתם יפוי הכוח. פדילה תיאר בעדותו, כי באותה פגישה

מסר שתיה לנאשם חשבונית של חברה אחרת, וקיבל מהנאשם שיקים. המסקנה המתבקשת היא

שהחשבונית הייתה של אלנג‘אח והשיקים לפקודת אלנג‘אח. עיון ברשימת החשבוניות מעלה כי לא

הוצאה אף חשבונית של אלנג‘אח ביום 6.7.21, והמועדים הסמוכים בהם הוצאו חשבוניות הם

32.8.21 ו– 68.7.21 )ת67(. לא נמשכו גם שיקים לפקודת אלנג‘אח ביום 6.7.21. יצויין כי ביום 6.7.21

לא הוצאו גם חשבוניות על ידי אלאמין, ותאריך החשבונית הראשונה שהוצאה על ידי שתיה מטעם

אלאמין הוא 61.7.21, כשהעובדה שהחשבונית נרשמה על ידי שתיה, מלמדת לכאורה על כך שפדילה

לא נכח באותו מועד במפעל הנאשמים. נתונים אלה מעלים סימני שאלה ביחס לתאריך הנקוב על

גבי יפוי הכוח ונסיבות כתיבתו.

למרות הסתייגויות והערות אלה, בסופו של דבר לא ניתן לקבל את טענת פדילה כי כתב ידו אינו

מופיע כלל על יפוי הכוח.

  1. לאותנטיות של יפויי הכוח יש משמעות בשני מישורים: מהותי וראייתי.

מבחינה מהותית, אני מקבלת שהנאשם ביקש וקיבל לידיו בזמן אמת יפויי כוח לטובת שתיה משתי

החברות, מיד בתחילת הפעילות מולן. אלא שכפי שצוין לעיל, עצם העובדה שנערך ביוזמת הנאשם בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 33

יפוי כוח, אין בו כדי להוביל למסקנה ששתיה היה הלכה למעשה מבחינה מהותית מיופה כוח של מי

משתי החברות, ויש בו רק כדי להעיד על דרישת הנאשם להחזיק מסמך כתוב בנדון.

במישור הראייתי, הכחשת פדילה שטעמיה לא הובררו לאשורם, מכרסמת במשקל עדותו, ולכך

אתייחס בהמשך.

  1. למען שלמות התמונה אציין כי מעדות הסוחרים, בין עדי התביעה ובין עדי ההגנה, לא משתמעת

בשום דרך מסקנה כי שתיה היה במעמד של מיופה כוח בחברה כלשהי, והתיאור החוזר על עצמו

הוא של אדם שפעל באופן אישי ולמען עצמו, בין כמוביל ובין כסוחר. גם עובדי המפעל הותיקים,

המזכירה ומנהל העבודה, התייחסו לשתיה עצמו ולא לחברות, ולא תיארו אותו כמיופה כוח של

חברה כלשהי, אלא כגורם פעיל ודומיננטי בעל אינטרסים אישיים בסחורה, בשונה מיתר הנהגים.

  1. במאמר מוסגר, מצאתי לציין את העובדה ששתיה לא היה הסוחר היחיד מהשטחים שזכה למעמד

רשמי של "מיופה כוח" בחברה ישראלית. כך, ציין הנאשם שרמדאן היה מיופה כוח בחברת אבן

פאדי, כך, רשום נאסר א–דין כמיופה כוח בחברת עקל )ת327(, כך, מוזכר ראיד רמדאן כמיופה כוח

בחברת אלכרום )ת127(, ושתיה עצמו נזכר כמיופה כוח בחברת באבט ושמו מופיע גם בהקשרה של

חברת דורית שירותים רפואיים )ת627(. נושא זה לא זכה לליבון, ולכן הערותיי בהקשרו הן למעלה

מן הצורך. עם זאת, מהראיות החלקיות שהובאו בתיק מצטיירת התמונה, כי נעשה שימוש בחברות

ישראליות בתואר של "מיופה כוח", כלפי שורה של סוחרים מהשטחים, שהיו לכל הפחות המקור

לאספקת הסחורה, ונתון זה חייב את הלקוחות בזהירות יתר ובבדיקה קפדנית, שאין מדובר בכסות

פורמאלית בלבד, למסחר שמבחינה מהותית מתקיים הלכה למעשה מול אותם מיופי כוח.

בהקשר זה אציין כי בהתאם להוראות הדין שלוח יכול לפעול מכוח הסמכה בכתב או בעל פה.

בנסיבות בהן ההתקשרויות המסחריות המהותיות לאספקת הסחורה בהיקף של מאות אלפי שקלים

התנהלו ללא כל מסמכים בכתב, והנאשם לא דרש להבטיח את עצמו על ידי חוזים או מסמכים

כתובים, יש בדרישתו לקבל מסמך כתוב רק ביחס למיופה הכוח כדי לעורר סימני שאלה.

  1. כעולה מן המקובץ, שתיה לא פעל כשלוח של אלנג‘אח ואלאמין, הגם שכך הוצהר בכתב מטעם

הבעלים של החברות, בהתאם לדרישת הנאשם.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 34

רכישת סחורה ישירות מסוחרים מהשטחים

  1. בעוד שכתב האישום לא פירט מי הם אותם סוחרים מהשטחים מהם נרכשו לפי הנטען הסחורות

)זולת מסקנות המשתמעות מרשימת עדי התביעה(, הרי שבמהלך ניהול המשפט הביעה המאשימה

את עמדתה שהסוחרים כוללים את ראנם, רמדאן, נאסר א – דין, חאלד ועוד. מתוך רשימה זו

העידה המאשימה שני סוחרים, ראנם ורמאדן, ואדרש תחילה לעדויותיהם.

  1. בעדותו לפני המותב הקודם תיאר ראנם את עיסוקו כסוחר בשנים הרלבנטיות וקודם להן. הוא

סיפר כי את הסחורות שלו מכר ישירות לנאשם, לאחר שהתקשר אליו, סיכם עימו מחיר ושלח

אליו את הסחורה באמצעות מובילים ובהם שתיה וג'נדל, שכל אחד מהם היה מוביל עצמאי. את

התשלום קיבל בשיק מהמפעל באמצעות המוביל, שהיה על פי רוב שתיה, ובמקרים רבים שתיה פרט

לו שיקים, ונתן לו שיק מטעמו ואף גבה עמלת ניכיון כפי שמקובל על ידי חלפנים אם הכספים שולמו

.)626 – 622 'ע 17.2.25( במזומן

לעניין הקשר המסחרי עם הנאשם, ומודעות הנאשם לכך שלראנם אין חשבוניות, אמר ראנם:

"אני אמרתי להם שאין לי חשבוניות לישראל…הוא לא אמר לי כלום, הוא ידע שאין לי

חשבוניות, הוא ידע שאין לי ואני המשכתי לספק לו סחורה…עד אמצע 17.2.25( "2222 ע'

.)624 – 623

ראנם גם התייחס לנסיבות בהן הפסיק לעבוד עם הנאשם, פרק זמן לאחר שהנאשם דרש ממנו

להמנע מתקשורת ישירה:

"אני דיברתי איתו טלפונית והוא אמר לי לא לדבר איתו על העסקאות האלו, ושהוא עושה

את העסקאות דרך ראיד…אמרתי לו שאני לא רוצה לעבוד דרך ראיד, כי אולי הוא ]לא[ יתן

לי את המחיר הנכון בעסקה, ומאז הפסקתי לעבוד איתו" )שם ע' 624(.

בחקירה נגדית אישר העד כי עשה עסקים עם שתיה, וכי הנאשם באותו שלב לא היה מוכן לעשות

עימו עסקים ולומר לו מחירים, ואמר לו לא לדבר עימו על הסחורה ולהסתפק באמירת שלום. עם

זאת, פעם אחת, גם בשלב זה, אישר הנאשם לראנם שהוא מקבל את הסחורה שלו )62.11.25 ע' 327-

.)312

בחקירה החוזרת, בהעדר התנגדות מצד ההגנה, הוכרז העד כעד עוין והוא נחקר בדרך של חקירה

נגדית. לאחר שקראתי את הפרוטוקול, ושמעתי את העד בעדות חוזרת, ספק בעיני אם אכן מדובר

היה בעוינות, כהגדרתה המשפטית, באופן שהיה צורך במהלך. במענה לשאלות בחקירה חוזרת בדרך בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 37

של חקירה נגדית, הבהיר ראנם את תשובותיו. כך, הבהיר כי מכר סחורות לנאשם, ותיאר את הקשר

הטלפוני ביניהם ביחס למכירת הסחורות. ראנם חזר על כך שסגירת המחיר וסוג הסחורה היו מול

הנאשם, כשהסחורה נמכרה לנאשם, ושתיה הוביל אותה אליו. ראנם גם הסביר כי תיאורו שהנאשם

לא הסכים לדבר איתו:

"זה לא בהתחלה, לאחר מכן אמר לי אל תדבר איתי לא על מחיר ולא על סחורה, אין לי

זמן לדבר איתך" )שם, ע' 314 – 316(.

  1. בעדות המאוחרת בפניי, חזר ראנם על אותה עדות. הוא הבהיר שמכר בעת הרלבנטית סחורה

לנאשם. הוא תיאר כי התקשר לנאשם, שוחח עימו והם סגרו על מחיר. הוא חזר על כך שאמר

לנאשם בשלב הראשון שאין לו חשבונית, ומעבר לכך לא דיברו בנושא זה, אך הנאשם ידע שזה מצב

הדברים )3.7.16 ע' 152 – 128(. ראנם תיאר שוב את השינוי בהתנהלות הנאשם בשלב המאוחר, בשנת

6226 ,6221, או 6223, כשאמר לו שהוא לא רוצה לעבוד איתו:

"הנאשם אמר לי שאם אני רוצה לשוחח איתו: שלום, מה נשמע – אין בעיה. אבל לספק

סחורה – לא" )שם, ע' 153(.

בחקירה הנגדית הבחין העד בין סחורות שלו ששתיה טיפל במכירתן בשלב שהנאשם סירב לשוחח

עמו במישרין, לבין סחורות של שתיה עצמו או סוחרים אחרים )שם, ע' 155(. בחקירה החוזרת חזר

והבהיר אבחנה זו )שם, ע' 186(.

  1. עיון בהודעות שמסר ראנם מעלה כי כבר בחקירות מראשית שנת 6223, ציין העד כי הוא מוכר את

סחורתו ישירות למפעלים בישראלים, תוך שנקב בשמו של הנאשם כמי שמכר לו סחורה. ראנם

תיאר:

"אני או לפעמים הסוחר מישראל מתקשר שואל אם יש לי סחורה. אם יש לי סחורה אני

אומר מה יש לי. אני והסוחר הישראלי סוגרים מחיר בטלפון" )נ327 גיליון 6 שו' 4(.

ראנם הוסיף ותיאר את ההובלה באמצעות נהג שהזמין, את קבלת השיקים מהמפעל דרך הנהג,

כשהשיקים היו לפקודת חברות ישראליות ובהן אלנג‘אח ואלאמין. ראנם ציין כי סיפק סחורה

למפעל הנאשמים בתכיפות של פעמיים שלוש בחודש, ודיבר לשם כך בטלפון עם הנאשם. ראנם גם

תיאר את השיחה עם הנאשם לעניין החשבוניות בדומה למה שתיאר בעדותו, וכן חזר על עיקרי

גרסתו )נ317 גיליון 1 שו' 11, גיליון 6 שו' 12(.

לעניין העמלה, ציין העד כי לפעמים שתיה היה מנכה מהמחיר שהוא מעביר לו את העמלה: בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 32

"ולפעמים היו מנכים במפעל עצמו את העמלה של החשבוניות ובעל המפעל היה נותן את

שיק העמלה לבעל החשבונית. זה קרה עם ארנון" )נ317 גיליון 3 שו' 8(.

ראנם אמנם לא חזר על עניין זה בעדותו, אך משהוגשו הודעותיו מטעם ההגנה ללא הגבלה ביחס

לשימוש בהן, הרי שהמפורט בהודעות מהווה חלק מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט,

ותומך בתיאורו של שתיה בעניין זה.

לבית המשפט הוצגו גם עדויות העד בשני הליכים משפטיים שנוהלו כלפי בעלי מפעלים ישראליים

אחרים )נ677, נ367(, שאף בהם תיאר העד מכירה ישירה לנאשם ושיחה ישירה עימו בקשר לסחורה.

  1. מעדויות ראנם בפורומים השונים עולה כי לאורך התקופה הרלבנטית הוא סיפק במישרין סחורות

לנאשם, ולכל הפחות בחלק מהתקופה הרלבנטית, עד לפנית הנאשם אליו בשנת 6221 או 6226

להפסיק לדבר עימו, עמד עימו בקשר ישיר לגבי הסחורות והמחירים, כשעבור אותן סחורות הוצאו

חשבוניות של אלנג‘אח ואלאמין, וראנם שילם בגינן עמלה לשתיה. את התשלום עבור הסחורות

קיבל ראנם בשיקים שנרשמו לטובת החברות, והוסבו לטובתו או בשיקים מטעמו של שתיה. עוד

עולה מעדותו, מעבר לתיאור מעורבותו הישירה והברורה של הנאשם בעסקים מולו, גם ביטוי

לדאגת הנאשם שלא יתגלו כלפי חוץ אופי הקשרים האמיתיים בין השניים.

  1. בחקירתו ובעדותו התייחס ראנם גם להכללת מרכיב המע"מ במחיר הסחורה הסופי שהועבר

לסוחרים )נ327 גיליון 6 שו' 62.2.25 ,2 ע' 667 – 665(. אעיר כי מבחינת הסוחרים בשטחים שהודו

שהם עצמם לא שילמו מע"מ ברשות הפלשתינאית, יש הגיון בהכללת המע"מ שמגיע לידיהם

בתמחור הסחורה. גם העובדה שאלנג‘אח ואלאמין פעלו כדי לא לשלם את מרכיב המע"מ, ולא

שילמו אותו הלכה למעשה בשל חשבוניות הקיזוז והכיסוי של הוצאות פיקטיביות שדאג שתיה

להביא, תומכת באפשרות שמחיר הסחורה שקלל גם את מרכיב המע"מ. למותר לציין כי אם מרכיב

המע"מ מגולם במחיר הכולל, אזי יש סבירות גבוהה שהמחיר שמשלם הלקוח לסוחר יהיה נמוך מן

המחיר שישלם לסוחר שלוקח בחשבון כי מרכיב המע"מ אינו נותר ברשותו. מובן גם כי אם אכן

מוצעת לנאשמים סחורה במחיר זול יותר בשיעור שאינו מבוטל או בשיעור דומה למרכיב המע"מ,

הרי שמתקיימות נסיבות מעוררות חשד, שהן כשלעצמן מחייבות העמקה של הבדיקה והבירור.

המאשימה הצביעה על כך שהמע"מ שולם במקרה אחד לפני הוצאת החשבונית, בניגוד לעדותו החד

.)663 'ע 31.7.16 ,55 – 52 'ע 66.5.12 ,427 'ע 17.5.12( התנהלותו אופן בדבר הנאשם של משמעית

המאשימה הפנתה לחשבונית מס' 55 של אלאמין, ולשיקים הקשורים לחשבונית מהם עולה כי סכום

המע"מ שולם ביום 63.3.26 בעוד שהחשבונית היא מיום 67.3.26 )נת127ג(. ההגנה מצידה טוענת בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 35

שהספרה תשע בתאריך תוקנה בשלב מאוחר על ידי גורם עלום, ותאריך החשבונית היה מוקדם

יותר. עיון בכרטסת הנהח"ש )ת667( מעלה כי לחשבונית ניתן הערך של 67.3.26, ולא תאריך מוקדם

יותר, כך שטענת ההגנה אינה מתיישבת עם התיעוד. אציין עוד כי לא נטען שהתאריך הנכון לשיטת

ההגנה מוקדם ליום 63.3.26. לפיכך, מדובר בהתנהלות מעוררת חשד, גם אם הוצגה דוגמא אחת

בלבד.

עם זאת, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות לא שוכנעתי כי הוכח בפניי במידה הנדרשת שמרכיב

המע"מ גולם במחיר הסחורה בשל צבר של טעמים. ראשית, מן הדוגמאות שנתן ראנם ביחס

לתמחור הסחורה, לא ניתן היה להתרשם כי נתן הנחה ללקוחותיו בגובה מרכיב המע"מ, והסבריו

לא היו ברורים דים. שנית, המאשימה לא הציגה כל ראיה לכך שהמחירים ששילמו הנאשמים

בעסקאות נושא ההליך שלפניי היו נמוכים יותר. שלישית, מטעם ההגנה הוצגו חשבוניות של שתי

חברות אחרות, מהן עלה כי מחיר הנירוסטה בחשבונית של אלנג'אח היה דומה מאד עד זהה למחיר

הנירוסטה שהציע הספק ד.א.ג. יצור טכנולוגי מתקדם בע"מ, וכן שמחיר הנחושת שהציע הספק

מ.ש.י. מתכות בע"מ היה דומה מאד עד זהה למחיר אותה סחורה שסיפקו אלנג'אח ואלאמין )נ277 –

נ227(. משלא הוצגה ראיה אחרת סותרת מצד המאשימה, ולמרות שתאריכי העסקאות אינם זהים,

יש בראיות אלה כדי לתמוך במסקנה שמחיר הסחורה שקנו הנאשמים מהשטחים לא היה נמוך

יותר. רביעית, אני נכונה להתחשב גם בטענה שמהלכיו של הנאשם לביטול המע"מ בתחום פסולת

המתכות, מהלכים שהחלו לאחר התקופה הרלבנטית, באוגוסט 6226, ונשאו פרי בסוף שנת 6227

)נ787 – נ227(, תומכים במסקנה שלא זכה להנחה במחיר הסחורה, שכן במקרה כזה ספק אם היה לו

תמריץ לשינוי החוק.

לאור המפורט, לא הונחה תשתית ראייתית מפורטת המצביעה על הנחה במחירי הסחורות שנרכשו

מהשטחים, ולא התרשמתי כי מה שהניע את הנאשמים במעשיהם היה הרצון לרכוש את הסחורה

בזול יותר, ללא מרכיב המע"מ, אלא עצם העובדה שעיקר הפסולת מקורה בשטחים, והצורך לקבל

חשבונית לצורך הכרה בהוצאות והחזר מס התשומות.

  1. העד הנוסף הוא רמדאן שעדותו עברה תפנית חדה. בעדותו לפני המותב הקודם ציין רמדאן כי מכר

סחורה ישירות לנאשם בתקופה הרלבנטית, לאחר שהכיר את הנאשם דרך סוחרים מחברון, וכן

טען כי סיכם עם הנאשם את מחירי הקניה, ואף נשאל על ידי הנאשם אם יש לו חברה ישראלית,

וקיבל ממנו תשלומים. באותה עדות ציין רמדאן כי דיבר עם הנאשם בעיקר בטלפון, עד שבשלב

מסוים הורה לו הנאשם לא לדבר עימו יותר, תיאור דומה מאד לתיאורו של ראנם )11.2.22 ע' 8 –

7(. בחקירה הנגדית התקשה העד לציין באילו שנים במדויק מכר סחורה לנאשם, אך עמד על כך

שמכר לנאשם סחורה במישרין. לדבריו, שתיה שימש כאיש הקשר בינו לבין הנאשם לאחר שהנאשם בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 38

ביקש שלא ידבר איתו במישרין )שם, ע' 18 – 12 ,11(. באותה עדות תיאר רמדאן גם מספר פניות

שנעשו אליו כדי להניאו ממתן עדות בדבר קשריו הישירים עם הנאשם )שם, ע' 67 – 67 ,12(. לא

מיוחסות לנאשם עבירות הקשורות לעניין זה.

  1. גרסת העד בפני המותב הקודם תואמת את גרסתו בחקירות מע"מ. כך, כבר בחודש ספטמבר 6226,

בסמיכות יחסית לארועים, התייחס רמדאן למכירה ישירה של סחורות לנאשם, לשיחות בתכיפות

יומיומית כמעט עם הנאשם, במסגרתן סוכמו מחירים ועסקאות, ובעקבותיהן נשלחה הסחורה,

והתקבל התשלום באמצעות שיקים על שם אלנג‘אח ואלאמין וחברות נוספות, שהוסבו ונמסרו לו

על ידי המובילים )נ17 גיליון 8 שו' 7 ואילך, נ37 גיליון 1 שו' 7(. רמדאן התייחס גם להנחיה

המאוחרת של הנאשם שלא ידברו זה עם זה, ואף תיאר מקרה שבו הנאשם אמר לו כשנכח במפעלו

שאם יבואו ממע"מ לביקורת, עליו להגיד שהגיע במשאית עם חבר מוביל, כי "אסור לי לקנות ממך

סחורה בלי חשבונית" )נ17 גיליון 7 שו' 17(. רמדאן אמנם לא חזר על אותו תיאור בעדותו, אך לאור

העובדה שהודעותיו הוגשו ביוזמת ההגנה ומטעמה, בהסכמת המאשימה, מבלי שהתבקשה הגבלת

השימוש בהן, אין מניעה להתייחס אליהן גם לעניין תוכנן )נ17– נ77(.

  1. המאשימה מפנה לשיקים הקשורים לחשבונית 12 של אלנג‘אח מהם ניתן לראות כי מלוא התמורה

הוסבה לרמדאן )נת127(. בהעדר הסבר חלופי הנתמך בראיות, יש בהעברת מלוא ערך הסחורה

לרמדאן כדי ללמד על כך שאכן ההתקשרות הישירה הייתה בין הנאשמים לרמדאן, והדעת נותנת כי

אם הייתה קיימת בתווך חברה אמיתית שקנתה את הסחורות מרמדאן, היה קיים פער בין מחיר

המכירה של הסוחר לבין המחיר ששילמו הנאשמים, ממש כפי שתיאר הנאשם את אופן קביעת

המחירים והותרת שולי רווח בעסק היצוא שניהל. עם זאת, קשה להסיק מדוגמאות בודדות מסקנה

גורפת ביחס לכל הסחורות.

  1. בשונה מגרסתו בחקירות ובפני המותב הקודם, בעדותו כעד הגנה בפניי, מסר רמדאן כי בתקופה

הרלבנטית הוא לא מכר לנאשם סחורה אלא מכר לשתיה, ושתיה מכר את הסחורה בישראל.

לדבריו, הנאשם לא קנה ממנו אלא קנה מסוחר עם חברה ישראלית וחשבוניות.

רמדאן אמנם אישר כי הגיע למפעל של הנאשמים אך טען:

"אני מדגיש בשנים 2222 – 2222 אף פעם לא דיברנו בעייני עבודה. הייתי הולך למפעל של

הנאשם ושואל את שתייה איפה הנאשם ורואה אותו אבל לא שוחחנו ביחד" )2.1.13 ע'

.)331בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 37

רמדאן טען שמסר גרסא הפוכה בעבר, משום ששתיה איים עליו בשעתו, ובנוסף חוקרי מע"מ ונציגת

המאשימה אמרו לו מה להגיד )שם, ע' 333 – 336(. הוא גם טען שאת גרסת ההדחה והאיומים שמסר

בפני המותב הקודם סיפר בלחצו של שתיה )שם, ע' 334(.

בחקירה הנגדית עומת רמדאן עם אי התאמות בין הסבריו ביחס לשלבים שבהם חש או לא חש

מאויים לבין המועדים בהם מסר את הגרסאות השונות, ובין לוחות הזמנים ששרטט לבין עדויותיו.

רמדאן התקשה לספק הסברים מתקבלים על הדעת לאי ההתאמה במועדים )שם, ע' 341 ,337 – 335

.)342 – 347 ,346 –

אקדים ואציין כי משקלה של גרסתו המאוחרת אפסי בעיני, ומשקל גרסתו המוקדמת מועט, הכל

כפי שיפורט בפרק הערכת העדויות.

  1. לצד עדויות הסוחרים יש חשיבות גם לעדותו של ג'נדל, שהיה מוביל עצמאי שאינו קשור לשתיה,

כפי שגם אישרו רמדאן ושתיה בעדותם. ג'נדל מסר שהוביל סחורות מרמדאן, אנואר ורובחי

בשטחים למפעל הנאשמים. העד גם הציג את יומן ההובלות שלו לשנת 6226 )ת167(. ג'נדל הבהיר כי

הוביל את הסחורות ליעדים שהורו לו הסוחרים, וציין כי הסוחרים גם אמרו לו את השמות של

החברות שהיה צריך למסור במפעלים. הוא ציין כי את תעודות המשלוח שקיבל במפעל העביר

לסוחרים שהזמינו ממנו הובלה, והסביר זאת בכך שמדובר בסחורה שלהם )5.16.22 ע' 14 ,16 – 12,

52 ,28 ,63 ,17 – 18(. ג'נדל תיאר כי לעיתים קיבל במפעל הנאשמים שיקים במעטפות, והעבירם

לאותם סוחרים )שם, ע' 17(. ג'נדל גם הבהיר שבעוד שעל ההובלה שילמו הסוחרים מהשטחים

שהזמינו אותו, הוא התבקש על ידם להוציא את החשבונית לטובת אלנג‘אח ואלאמין אותן לא הכיר

)שם, ע' 76 – 71(.

השילוב בין הזמנת העבודה על ידי הסוחרים, להעברת התשלום ותעודות השקילה לסוחרים,

ולקבלת ההנחיות מהסוחרים, תומך במסקנה כי הצד הישיר לעסקה ביחס לאותם סוחרים שציין

ג'נדל, במקרים בהם הוא ביצע את ההובלות, היו הסוחרים עצמם.

  1. לכל העדויות הללו מצטרפת עדות שתיה, שתיאר קשר ישיר בין הסוחרים לבין הנאשם. לדבריו,

הוא קיבל את פרטי העסקאות שנסגרו עם הנאשם מהסוחרים, הסוחרים היו מתקשרים לנאשם,

סוגרים איתו מחירים, והוא עצמו ביושבו במשרד הנאשם בעת עריכת ההתחשבנויות לצורך הוצאת

החשבוניות וקבלת השיקים, היה נדרש מעת לעת להתקשר לראנם או רמדאן בנוכחות הנאשם

,423 ,354 'ע 8.1.27 ,368 ,677 'ע 2.1.27 ,12 'ע 12.16.28( התאמות אי לברר כדי בשליחותו ולמעשה

הועבר לסוחרים התשלום כי תיאר שתיה .)122 'ע 3.7.16 ,174 'ע 1.7.16 ,131 – 132 'ע 67.4.16בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 42

באמצעותו או באמצעות נהגים אחרים שביצעו את ההובלות. בדומה לתיאורם של ראנם ורמדאן,

סיפר שתיה כי בשלב מאוחר יותר הנאשם לא רצה לדבר יותר עם הסוחרים בטלפון, ובעקבות זאת

ראנם נאלץ להגיע למפעל הנאשמים כדי לסגור את המחירים והוא עצמו העביר את המחירים בין

.)354 'ע 8.1.27 ,365 – 362 'ע 2.1.27 ,16 'ע 12.16.28( הצדדים

  1. בפרשת ההגנה העידו הסוחרים מחברון אותם הזכירה המאשימה מבלי להעידם.

הסוחר נאסר א – דין טען כי הוא אינו מוכר ליהודים, ולא עמד בקשרי מסחר עם הנאשם, אלא עבד

מול שתיה בלבד שהיה סוחר גדול. העד הודה שהיה אצל הנאשם במפעל מספר פעמים, אך טען

שעשה כן, הגם שהנאשמים לא היו לקוחותיו, בשל תלונות שהגיעו על איכות הסחורה שמקורה בו,

ובגלל החשיבות שייחס לשמו הטוב בשוק. בחקירה הנגדית העד תחם את תקופת ההיכרות עם

הנאשם בדיוק לתקופה הרלבנטית להליך, והוסיף שהגיע עם הנהג למפעל הנאשם רק כדי לשתות

קפה )67.11.16 ע' 315 – 312(. עצם ביקורו של העד במפעל הנאשמים, עומד לכאורה בסתירה לטענה

להעדר קשר מסחרי, וההסבר שניתן לביקור שאינו חד פעמי, תמוה. לביקורי העד במפעל הנאשמים

מצטרפת העובדה שעל גבי תעודת משלוח של סחורה שנכללה בחשבונית מס' 85 של אלאמין, נרשם

שמו של נאסר א – דין "ראדי" וכן "אלאמין" )ת677( . מרישום זה למדה המאשימה כי הסחורה

הייתה שייכת לנאסר א – דין, והשיוך נרשם על גבי תעודת השקילה. בפרשת ההגנה העידה המזכירה

כי היא שערכה את הרישום, וטענה שרשמה את שם הנהג )2.7.26 ע' 632(. במסגרת עדותו של נאסר

א- דין כעד הגנה הוא נחקר בעניין זה, וסירב להשיב או להתייחס לרישומים, שלטענתו אין לו קשר

אליהם, והוא לא יודע מדוע נרשמו. עדותו בעניין זה הייתה מתחמקת. עם זאת, לא הוצגה ראייה

עצמאית, כגון רישום במחברת ההובלות של ג'נדל, המלמדת על כך שמקור הסחורה המסוימת אכן

בנאסר א-דין. בנוסף, עומת העד עם העובדה שמלוא תמורת סחורות שנרשמו בחשבוניות של

אלאמין מס' 23, ו- 25 )נת127א( הועבר אליו בסמוך למועד האספקה, נתון שאף הוא מלמד לכאורה

על כך שהסחורה שייכת לו ולא לאלנג‘אח. גם בעניין זה נמנע העד ממתן הסבר, והכחיש כי חתימתו

בגב השיק מלמדת שהוא קיבל את התמורה או ממתן הסבר ענייני לנתונים )שם, ע' 362 – 363(.

בנוסף, מתוך אסופת השיקים נ127 חלק נכבד מן השיקים הגיעו לידיו של נאסר א- דין. לא ניתן גם

הסבר מניח את הדעת למהלך הסיבובי במסגרתו הוסבו לנאסר א – דין שיקים שניתנו לאלנג‘אח

בסך כולל של 161,222 ₪ בחודשים אוקטובר-נובמבר 6221, ובמקביל הופקד בחשבון הנאשמים

הסך של 161,222 ₪ במזומן ביום 17.11.21 )ת647א(, אם כי העד לא נשאל על כך גם על ידי

המאשימה. ואחרון, שמו של נאסר א- דין צויין על גבי פתק שצורף לחשבונית חברת עקל )ת327( וגם

לכך לא ניתן הסבר לאור הצהרה בדבר העדר כל קשר. מכלול נתונים אלה, מכרסם באופן נכבד

בגרסת נאסר א – דין כי לא היה בקשר ישיר עם הנאשמים.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 41

  1. סוחר נוסף שהעיד הוא שרעווי. לדבריו, הפסיק לעבוד עם הנאשם במחצית שנות התשעים. לאחר

מכן לא מכר סחורות לנאשמים, ולא עמד בקשר עם הנאשם, אלא מכר לשתיה, והוא זה שמכר

לנאשמים. העד אישר כי הגיעו לידיו שיקים מהמפעל על שם אלנג‘אח ואלאמין, אך טען כי מדובר

בחלק מהתחשבנות כוללת בינו לבין שתיה ללא קשר לסחורות מסוימות. לא הוצגו לעד מסמכים

קונקרטיים, ולא הוטחו בפניו כל נתונים שיש בהם כדי לסתור טענה כללית זו )2.1.13 ע' 348 ואילך(.

אמנם שתיה טען כי ראה את שרעווי מוריד סחורה אצל הנאשמים, ויושב אצל הנאשם במשרד, וכי

שרעווי והנאשם היו בקשרי חברות, אך שרעווי לא עומת עם תיאור זה, וגרסת העד שלא היה בקשרי

מסחר עם הנאשם ומכר את סחורתו לשתיה עומדת על תילה.

ואחרון, העיד אזריזר שציין כי לאחר מחצית שנות התשעים לא עבד עם הנאשם. עדותו של העד

הייתה קצרה ועניינית, ואני נותנת אמון במתואר על ידו.

  1. מן הראיות שנסקרו עולה כי ראנם ורמדאן עמדו בקשר ישיר עם הנאשם לשם אספקת

סחורותיהם, וכי משלב מסוים בהתאם לדרישת הנאשם המשיכו למכור לו את סחורותיהם, אך לא

דיברו איתו על תנאי העסקאות, אלא המו"מ בוצע באמצעות שתיה.

האם שתיה היה סוחר בתקופה הרלבנטית?

  1. אקדים ואומר כי לאחר בחינה וניתוח של כל הראיות, הגעתי למסקנה כי קיים ספק סביר ששתיה

אכן היה בתקופה הרלבנטית גם מוביל סחורות של סוחרים מהשטחים, כפי שהוא טען, וגם סוחר

עצמאי מהשטחים שמכר באופן אישי סחורות בישראל, כפי שנטען על ידי ההגנה, וזאת בניגוד

לגרסת שתיה לפיה החל לשמש כסוחר עצמאי רק מן השנים 6222 – 6227.

  1. למסקנה זו יש משמעות בעיקר מבחינה ראייתית, לעניין מידת האמון בעד שתיה, ששלל לחלוטין את הטענה שהיה גם סוחר באותה תקופה. בשל המסקנה אליה הגעתי מצאתי לנכון, כאמור, לבחון אם קיימות ראיות עצמאיות ממשיות בכל נושא טעון הכרעה, ראיות העומדות בפני עצמן וחורגות מתוספת ראייתית, וזאת לצד עדות שתיה, ולפיכך, סקירת הראיות בפרקים דלעיל פתחה בג'לג'ולי ופדילה, ובסוחרים וג'נדל, ורק לצד ראיות אלה הובאה עדות שתיה.

לעומת זאת, במישור המהותי, יש לממצא האמור משמעות מוגבלת בלבד. זאת, משום שכתב

האישום, כפי שהובהר לעיל, מייחס לנאשמים קבלת חשבוניות כיסוי פיקטיביות בקשר לרכישת

סחורות מסוחרים בשטחים, יהיו הסוחרים אשר יהיו, ושתיה כתושב השטחים נמנה על קבוצה זו.

משכך, ככל ששתיה עצמו מכר גם הוא סחורה שלו לנאשמים, הרי שעסקינן במכירה של סחורה

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 46

מהשטחים. יצוין כי המאשימה שבה והבהירה לאורך ההליך כי ככל שבית המשפט ימצא שמן

הראיות עולה מסקנה ששתיה היה סוחר בעצמו ומכר סחורות לנאשמים, טענתה היא שהמעשים

והעבירות בוצעו במקרה כזה ביחס לסחורות שלו, וכך אף טענה בסיכומיה )66.5.12 ע' 77 ,46,

64.6.11 ע' 73(. מסגרת האישומים, אם כן, הובהרה לנאשמים, וניתנה להם מלוא ההזדמנות

להתגונן מפני הטענה, שהמעשים בוצעו והעבירות נעברו גם ביחס לסחורה שנמכרה על ידי שתיה,

והתרשמתי כי אכן הגנתם התנהלה גם במישור זה. אינני מקבלת את טענת ההגנה שהמאשימה

ביצעה סיבוב פרסה והעלתה טענה חלופית "החותרת תחת תזת כתב האישום" )סעיף 651(, שכן כתב האישום, כאמור, ציין בתמציתיות את הפסול שבחשבוניות שהוצאו על ידי צד לא אמיתי ככיסוי לסחורה מהשטחים, הא ותו לא.

  1. אחרי דברי הסיכום המוקדמים, אפנה לראיות הנוגעות למעמדו ועיסוקו של שתיה. אציין כי חלק בלתי מבוטל מהתייחסויות העדים השונים מבוסס על עדויות מפי השמועה, ובמקרים מסוימים גם מראה העיניים אינו אלא עדות סברה. עם זאת, יש בצבר ההתייחסויות כדי ליצור תשתית מספקת לביסוס הספק הסביר.
  2. אפתח בשתיה. לטענת שתיה הוא היה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום נהג – מוביל, בעל משאית משל עצמו, שפעל עבור הסוחרים מהשטחים ובעיקר רמדאן, ראנם, ראיד רמדאן ויוסף אל נאסר.

בתוקף שלל שתיה ,ודוק .)148 'ע 1.7.16 ,141 'ע 67.4.16 ,314 ,328 ,616 'ע 2.1.27 ,2 ,6 'ע 12.16.28(

את מעמדו כסוחר בסחורות עד שנת 6222, אך עיון בתשובותיו מעלה ששתיה לא שלל שעסק בסחר, לטענתו בכמויות קטנות, של 72 ק"ג, ובמקום אחר 322 ק"ג עד טון, כשהפעילות כללה גם ניקיון של הסחורה, אלא שהסחר היה לדבריו רק מול הסוחרים בשטחים. שתיה גם אישר כי סחורה שמכר לסוחרים מצאה דרכה גם לנאשם, ואף אישר כי מעת לעת לקח מהנאשם שיק נפרד בקשר לסחורה  ,374 – 373 'ע 8.1.27 ,362 – 367 ,363 ,313 – 312 ,663 ,661 'ע 2.1.27 ,27 'ע 12.16.28( בו שמקורה  .)131 'ע 67.4.16

שתיה הבחין, אם כן, בין ההגדרה של סוחר שמכר למפעלים בישראל וסחר בכמויות גדולות, מעמד שלא היה לו לטענתו בתקופה הרלבנטית, לבין מי שסחר בתוככי הרשות בכמויות קטנות, כפי שהוא אכן עשה. האבחנה שערך שתיה אינה מקרית בעיניי, שכן יש לה השלכה ישירה לעניין הנפקת חשבוניות לשימוש בישראל, כשבמצב הראשון יש צורך בחשבוניות לטובת הלקוח הישראלי, ואילו במצב השני מדובר בהתנהלות חשבונאית בתוככי הרשות הפלשתינאית.

  1. עצם אישורו של שתיה כי הייתה ברשותו בתקופה הרלבנטית סחורה בה סחר, ביחד עם העובדה שהיה בעל משאית, ביחד עם היכרותו מן העבר עם בעלי המפעלים הישראלים, לרבות הנאשם,

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 43

הופכים את הטענה ששתיה סחר בסחורה שברשותו עם לקוחות בישראל לאפשרית וסבירה. שתיה אמנם טען כי סחורה זו נטמעה בסחורה של ראנם ורמדאן, אך בה בעת תיאורו כי מעת לעת דאג לקבל מהנאשם שיק בקשר לסחורתו, יכול להלום גם מכירה ישירה וקבלת תמורה ישירה. למען שלמות התמונה יצוין כי בהודעה שמסר שתיה לאחר חתימת הסכם עד המדינה ביום 67.5.26 ציין שתיה כי גם הוא עצמו סיפק סחורה לנאשמים ובלשונו: "אני הובלתי לו סחורה מהמקום שלי, מסוחר בשם זיאד ראנם, מסוחר בשם חוסין רמדאן…" )נ417 גיליון 3 שו' 15(. גם בהקלטות של חקירותיו, כפי שהובאו מטעם ההגנה וצוטטו בסיכומיה עולה כי שתיה התייחס לסחורה שלו )2.1.27 ע' 327 ,323 ,673(. יצוין עוד כי מהדוגמא שבחר שתיה לתת לחוקר במהלך החקירה עולה שמבחינת שתיה האפשרות שלמעלה משליש מחשבונית מסוימת תהא קשורה לסחורה שלו הייתה ריאלית )2.1.27 ע' 312(. ניסיונות ההסבר של שתיה בהקשר זה לא הניחו את הדעת )1.7.16 ע' 175(.

מקובלת עליי גם טענת ההגנה בהקשר זה כי לדברי ראנם שתיה לא מכר לו סחורה )3.7.16 ע' 152(.

השילוב בין דברי שתיה ביחס לכמויות של סחורות שמקורם בו, לבין דברי ראנם ששתיה לא מכר לו סחורות, מחזק את האפשרות ששתיה מכר לנאשמים סחורות באופן ישיר ואישי.

  1. עדויות נוספות עשויות להעיד על כך ששתיה ביצע גם סחר ישיר בסחורות.

כך, ראנם שהבהיר כי שתיה לא קנה ממנו בתקופה הרלבנטית סחורה ולא מכר לו סחורה, והיה

מבחינתו מוביל בלבד, ציין באותה נשימה ששתיה הוביל לישראל גם סחורה השייכת לשתיה עצמו

)155 ,152 ,128 3.7.16(. ראנם לא ציין מנין הוא יודע ששתיה מכר סחורה אישית שלו. למען שלמות

התמונה אציין כי בעדות שניתנה בפני המותב הקודם, אישר ראנם כי בעבר רחוק יותר לפני

התקופה הרלבנטית, נהג שתיה לרכוש סחורה או למכור סחורה בעסק שלו ושל אחיו, והסחר

ביניהם הופסק בגלל אי הסכמה על מחירי הסחורה )62.11.25 ע' 323(. לעניין סוחרים אחרים, ראנם אישר כי אמר בעדות בתיק אחר ששתיה קנה סחורה מכל מיני סוחרים )נ677(, אך הסתייג והבהיר כי ממנו שתיה לא קנה באותה תקופה, כי לא ידוע לו מה עשה עם אחרים, וכי האמירה שלו הייתה על יסוד הסקת מסקנות, בין היתר משיקים שראה )שם, ע' 672 – 674 ,663 ,661 – 662(. 86. עדות רמאדן לעניין מעמדו של שתיה ועיסוקו בתקופה הרלבנטית עברה תפנית של 182 מעלות, כאמור. בעוד שרמדאן טען בשעתו בפני המותב הקודם כי שתיה היה נהג מוביל, שלא מכר לו סחורה ולא קנה ממנו, לא היו ביניהם עסקים )11.2.22 ע' 66 ,17(, ולא ידוע לו שהוא סוחר )שם, ע' 68(, הרי שבעדותו לפניי פתח רמדאן את עדותו ואמר כי שתיה רכש ממנו סחורה בעת הרלבנטית, וידוע לו שמכר אותה לנאשמים מביקור שערך במפעל, ואם שתיה טוען שהיה נהג – מוביל זה רק משיקולי החוב במע"מ. רמדאן טען ששתיה היה סוחר גדול, לדבריו הסוחר הגדול בשטחים, עסק בסחר מאז

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 44

ילדותו במשך שנים, ורכש סחורה מכל הסוחרים בשטחים )2.1.13 ע' 344 ,334 ,336 ,331(. כפי שכבר

צויין המשקל שאני מייחסת למי מגרסאות העד בעניין זה, הוא מוגבל מאד.

  1. סוחרים נוספים שהעידו כעדי הגנה תיארו כולם את שתיה כמי שהיה סוחר בתקופה הרלבנטית,

ועמד בקשרי מסחר ישירים איתם.

אזריזר ציין כי עבד מול שתיה כסוחר בתקופה הרלבנטית פעמים בודדות, לא יותר מ – 8 – 5

פעמים, וידע שלשתיה מגרש לפסולת בישוב תל. העד ציין כי שתיה מוכר לו מן העבר כסוחר בשנות

התשעים )4.11.16 ע' 322 ,675 – 672(. העד התייחס לארועים בהם ראה את שתיה אצל סוחרים

אחרים או אצל לקוחות ישראלים, אלא שביחס למקרים אלה לא הייתה לעד למעשה ידיעה באיזה

כובע נכח שתיה במקום, ומסקנותיו הן ספקולציה בלבד.

  1. נאסר א – דין מסר כי שתיה שימש כסוחר שהעמיס אצלו סחורה, והיה סוחר גדול. עדותו הייתה

מאד לא ברורה ביחס ללוחות הזמנים, שכן בחקירה הראשית אחרי שהקפיד לציין את קשרי

המסחר עם שתיה משנת 6222, היינו בתקופה הרלבנטית להליך, ציין באותה נשימה שהפסיק לעבוד

עם שתיה לפני 15 – 17 שנים, היינו במחצית שנות התשעים, ומאז לא עבד עימו. בחקירה הנגדית לא

הצליח העד להסביר כיצד הוא זוכר בבירור את שנת 6222, ולא זוכר כל נתון אחר בהקשר זה

.)361 – 362 ,314 – 313 'ע 67.11.16(

  1. שרעווי העיד כי עבד עם שתיה כסוחר שלוש עד ארבע שנים והפסיק לעבוד עימו ב – 6227 – 6224,

היינו עבד איתו בתקופה הרלבנטית להליך. הוא ציין כי תחילה נפח העבודה היה קטן ועלה בהדרגה,

כששתיה רכש ממנו בעיקר פרופילים. לדבריו שתיה היה בעת הרלבנטית סוחר גדול )2.1.13 ע' 372(.

אציין כי עדות שני הסוחרים האחרונים, שהם חברוניים, עומדת בסתירה חזיתית לטענת שתיה שלא

הוביל כלל סחורה מחברון.

  1. ג'נדל ציין כי ידע שהייתה לשתיה משאית בתקופה הרלבנטית אך לא ידע מה עשה, מבחינתו שתיה

היה מוביל כמוהו, והוא ראה את שתיה בחדר הנהגים. הוא ציין כי לא ראה את שתיה עושה עסקים,

לא יודע אם עשה עסקים, אמנם יצא לו שם של סוחר, אך הוא עצמו לא יודע ולא ראה )5.16.22 ע'

.)21 – 77 ,62

  1. לצד הסוחרים התייחסו לנושא בקצרה גם ג‘לג‘ולי ופדילה, שתרומת עדותם בסוגיה זו היא מעטה. בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 47

ג‘לג‘ולי ציין ששתיה אמר לו טרם פתיחת החברה שהוא מוביל סחורה מהשטחים באמצעות

משאית שברשותו )67.12.22 ע' 3(. הוא אישר גם כי שתיה אמר לו שהוא קונה ומוכר סחורה, ובשלב

מאוחר יותר אף נקב בשמו של רמדאן, אלא שהוא עצמו לא ידע אם יש ממש בדברים )67.12.22 ע'

177 – 175 ,163 ,72 – 73(. ג‘לג‘ולי העיד כי שתיה הראה לו מגרש שלו בשכם )שם, שם(. בעדות

החוזרת חזר ג‘לג‘ולי על אותם דברים )62.7.16 ע' 174 ,171 ,187 – 188(.

  1. פדילה אף הוא אישר כי ראה מגרש של שתיה בשכם, אם כי ציין שהיה ריק מסחורה. לפדילה הוצגו

גרסאות מוקדמות בהן התייחס למגרש עם פסולת, והוא השיב כי אינו זוכר, אך לא שלל את

תשובותיו אלה )3.7.27 ע' 75(. פדילה הבהיר כי לא ראה בשום שלב אספקה של סחורה על ידי שתיה

לא לנאשמים ולא לבעלי מפעלים אחרים )שם, ע' 32 ,62(. למען שלמות התמונה יצוין כי הוצג לעד

שבחקירה במע"מ אמר שראה את שתיה מביא סחורה במשאית, אך העד לא זכר זאת )שם, ע' 31,

37(. פדילה גם הוסיף ואמר ששתיה אמר לו שהוא מספק פסולת למפעלים )שם, ע' 67(. פדילה גם

אישר כי שמע שיחה ובה ויכוח על מחירים בין שתיה לנציג חברת קימברלי )שם, ע' 48(.

  1. לאלה מתווספת עדות מנהל העבודה במפעל שתיאר ויכוחים עם שתיה במקרים בהם היו לו טענות

לגבי איכות הסחורה, ושיחות ששמע בין הנאשם לשתיה בהקשר זה, כששתיה היה הגורם שהחליט

במקום אם לקחת בחזרה את הסחורה והתייחס לסחורה במילים סחורה שלו )13.2.16 ע' 642 –

648(. יצוין כי מעדות העד התשמע כי התיאור שנתן מתייחס לתקופה מוקדמת יותר בסוף שנות

התשעים ולא לתקופה הרלבנטית להליך, ומשעומת העד עם נתון זה תיקן את תשובתו והתאימה

לתקופה הרלבנטית מבלי שנתן הסבר לשינוי שערך )שם, ע' 672 – 648(. העד גם הבהיר כי אין לו

ידיעה אישית לגבי הבעלות בסחורה, והוא נסמך על משמע אוזניים ומראה עיניים. עדות העד תומכת

במסקנה ששתיה התנהל כסוחר והתייחס לסחורה כסחורה שלו, אך בנסיבות שצויינו משקלה

מוגבל.

  1. ההגנה מבקשת לבסס את מעמדו של שתיה כסוחר על הצהרת פקיד שומה אזרחי במע"מ בתיק אחר, בעניין חברת פרופאל בשנים 6227 – 6226, החורגות מהתקופה הרלבנטית, כי שתיה היה סוחר. לאור העובדה שאני מקבלת את טענת ההגנה ביחס למעמדו של שתיה, אינני נדרשת להכריע בשאלה המשפטית אם בנסיבות שתוארו מדובר ברשות המדברת בשני קולות.
  2. כעולה מן המקובץ, וכפי שנאמר בפתיח לפרק זה, יש בצבר הראיות כדי לבסס את הספק הסביר כי שתיה עסק במקביל גם בהובלת סחורות כמוביל גרידא, גם כאיש קשר שיכול לנוע בשטחים ובישראל לתווך ולהעביר מסרים בין הסוחרים לנאשם, וגם עסק בסחר של סחורות אישיות שלו,

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 42

אותן מכר באופן ישיר, בין היתר, לנאשמים. חשבוניות אלנג‘אח ואלאמין כיסו גם את הסחורות של הסוחרים וגם את סחורותיו שלו.

לפיכך, בכובעו כמוביל גרידא, קיבל שתיה תשלום עבור הובלה מהסוחרים בשטחים, בדרך של ניכוי דמי ההובלה מהתשלומים שדאג להעביר אליהם.

בכובעו כגורם מתווך ומקשר בין הסוחרים לנאשמים וכמי שהיה אחראי לאספקת החשבוניות, אסף שתיה את השיקים מהמפעל, פיצל אותם בין הסוחרים השונים, ושילם לכל סוחר, לאחר ניכוי עמלה בגין הוצאת החשבוניות, ועמלת ניכיון אם פרט להם את השיק למזומן.

בכובעו כסוחר עצמאי, לקח לעצמו את התשלום עבור הסחורה במישרין בשיק נפרד מהמפעל, או

בפריטת השיק הכולל שקיבל וקיזוז חלקו.

  1. זה המקום להעיר כי החומר שהונח בפני בית המשפט ביחס להתחשבנות הכספית כנגד חשבוניות

אלנג'אח ואלאמין הוא חלקי וחסר, ולא קיים תיעוד שמקורו במי מן הסוחרים בשטחים, לרבות

שתיה, אלא קיימות עדויותיהם בלבד. לעדויות מצטרפת מחברת ההובלה של ג'נדל לשנה אחת

בלבד. לעומת זאת, אין בפני בית המשפט את דפי החשבון של שתיה, שלא מסר אותם למרות שהיה

מחוייב לעשות כן לפי הסכם עד המדינה, והתחייב בבית משפט מספר פעמים להביאם. משכך, לא

ניתן לדעת לגבי מרבית השיקים שמסרו הנאשמים בגין הסחורות אם הופקדו לחשבון שתיה או לא.

המאשימה גם לא הציגה את השיקים עצמם. אציין בהקשר זה כי דווקא המאשימה היא מי

שמצופה ממנה להציג ראיות הנוגעות למסלול הכספים, וזאת לא עשתה, מבלי שניתן לכך הסבר. לפיכך, אם הנאשמים לא היו מציגים נתונים מטעמם כלל, לא הייתי זוקפת זאת לחובתם. ואולם, משהוצגו הנתונים, שומה היה להציגם במלואם ולא באופן חלקי )12 שיקים מתוך 121(. כמו כן ככל שקובצו נתונים היה מקום להגישם באמצעות מי שערך וקיבץ את הנתונים, כך שלא יווצר מצב שהנאשם טוען ביחס למסמך הגנה שהוא לא מעורב בעריכתו והנתונים שקובצו בו שגויים ולא מהימנים.

בהעדר נתונים מספקים, לא ניתן לקבוע בצורה מדויקת אלו סחורות סופקו על ידי מי מן הסוחרים בשטחים, לרבות שתיה עצמו כסוחר פרטי. עם זאת, עולה מן הראיות כי כל הסוחרים מהשטחים שנזכרו: ראנם, רמאדן ונאסר א- דין וכן שתיה סיפקו סחורות במישרין לנאשמים. בשל העובדה שאלה גם אלה הם סוחרים מהשטחים, ומשאיני רואה הצדקה להבחין בין שתיה לבין היתר, אין חשיבות מבחינה מהותית לחלוקה הפנימית של הסחורות בין הסוחרים.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 45

סיכום ביניים – הערכת העדויות והמסקנות הראייתיות

  1. משקל נכבד אני מייחסת לעדותם של ג‘לג‘ולי ופדילה.

את ג'לג'ולי שמעתי והתרשמתי ממנו, וכן קראתי את עדותו בפני המותב הקודם. מדובר בעד פשוט, לא מתוחכם, וצעיר מאד במועד הארועים, שמעורבותו הייתה נקודתית ומוגבלת לארועים נושא כתב האישום. עדותו הייתה עניינית ועקבית, ומעוררת אמון, מבלי להתכחש למעורבותו, והתרשמתי כי לא נועדה לשרת מאן דהוא, זולת מסירת העובדות כהוויתן. אינני סבורה גם כי ג'לג'ולי ראה עצמו מחוייב למאשימה בשל גזר הדין המקל שניתן בעניינו, והגרסא שמסר תאמה את גרסתו בחקירות זמן רב לפני גזר הדין. אמנם הוטח בג‘לג‘ולי כי הוא כעוס ופגוע מהתנהגות שתיה ובעלי המפעלים, והוא אישר בגילוי לב כי הוא חש שסיבכו אותו, אך ג‘לג‘ולי הדגיש כי עדותו לא באה לעזור לשלטונות, או לפגוע בשתיה ובבעלי המפעלים, ולמשמע עדותו אני מאמינה לו שאכן אלה פני הדברים. לא מצאתי גם בעובדה ששתיה תדרך אותו בשעתו מה לומר, כדי לפגום במשקל עדותו, שכן ג'לג'ולי עמד על דעתו כבר בחקירתו השלישית, ובניגוד להנחיות שקיבל משתיה באותה עת, מסר את הגרסא שבה דבק לאחר מכן, תקופה ארוכה לפני ששתיה מסר גרסא דומה.לקחתי בחשבון גם את העובדה שתחילה מסר ג'לג'ולי גרסא שונה בחקירות במע"מ, ושקלתי את השינוי שחל בחקירה השלישית ביום החקירה השני )ת157(. ג‘לג‘ולי הודה כי מסר תחילה גרסא שקרית בהנחיית שתיה )67.12.22 ע' 123 – 126(, והסביר את הטעמים להחלטתו למסור את האמת, לאחר שנועץ בעורך דין, וללא קשר לציפיות של שתיה ממנו )67.12.22 ע' 88 – 87 ,73,24(. השינוי שחל אצל ג‘לג‘ולי ארע פרק זמן קצר לאחר שהחל להחקר, ופרק זמן ארוך לפני החתימה על הסכם עד המדינה עם שתיה, בעת ששתיה כלל לא שיתף פעולה. בחנתי אם יש אפשרות שהגרסא המקורית משקפת את האמת, אלא משתשובות העד בחקירות המוקדמות עולה בבירור כי לא הייתה לו יכולת להשיב לחלק מהשאלות שהוצגו לו, נתון התומך בטענתו ששתיה לימד אותו מה לומר מבלי שהיה לו ידע אמיתי משל עצמו )נ147 גיליון 3 שו' 67, גיליון 4 שו' 17 ואילך(. בנוסף, באותן חקירות העד מסר תשובות שבבירור אינן נכונות )דוגמת אלה הנוגעות להפקדת התקבולים בחשבון הבנק של אלנג‘אח

– נ147 גיליון 6 שו' 15 או אלה הנוגעות לספקי הסחורה לאלנג‘אח – נ147 גיליון 3 שו' 4(. בנסיבות

בהן היה מצוי ג‘לג‘ולי, מבחינת קרבת המשפחה לשתיה, כמו גם פערי הגיל והמעמד ביניהם, יש

בהסבריו של העד למסירת הגרסא השקרית הראשונה כדי להניח את הדעת. מן החקירה השלישית

ואילך מסר העד גרסא עקבית, התואמת את עדויותיו. לפיכך, שוכנעתי כי אין לבסס ממצאים על

גרסתו הראשונה של העד, ויש הצדקה להבחין בין חלקי העדות השונים. מן השלב שבו זנח העד את

הגרסא הראשונה, הוא מסר גרסא קוהרנטית ועקבית, המתיישבת עם מכלול הראיות, ובנסיבות

שנסקרו איני סבורה כי יש בקיומה של הגרסא הראשונית כדי לפגום במשקל עדותו ובהתרשמותי בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 48

ממהימנות דבריו. מן השלב שבו התנתק ג'לג'ולי מחבלי המחוייבות לשתיה, לא הייתה לשתיה עוד

השפעה על עדותו, ועל אף שלא היה מקום לנסיעה משותפת של השניים לבית המשפט, אינני סבורה

כי הייתה לה השפעה על העדות. לאור כל שנאמר אני מעניקה משקל מלא לעדות ג'לג'ולי.

  1. אשר לפדילה, לא שמעתי את העד, ואני נסמכת על הפרוטוקול הכתוב. לעניין מאפייני העד, אני

מפנה לדבריי לעיל ביחס לג'לג'ולי, ואציין רק כי עד זה היה בן 17 בלבד בעת הארועים, וזולת היותו

הספר של שתיה, אין לו כל קשר לשתיה או לתחום פסולת מתכות. לגוף העדות, את עדותו אני

מחלקת לשני חלקים: התייחסותו ליפוי הכוח ויתר חלקי העדות. בנוגע ליפוי הכוח, משלא נוכחתי

שיפוי הכוח זויף, יש בטענת פדילה העומדת בסתירה לכך, כדי לפגוע בנושא זה במשקל עדותו. עם

זאת, אינני סבורה כי יש בנתון זה כדי לפגום באופן ממשי במהימנות עדותו של פדילה בעניין מעמדה

של אלאמין ומעמדו באלאמין וכן תפקידו ומעמדו של שתיה, שכן עדותו בכל יתר הנושאים הייתה

הגיונית, עקבית וסבירה והשתלבה עם יתר הראיות. לפיכך, אני סבורה כי יש מקום לפלג את העדות

בין שני החלקים דלעיל, ולהסתמך על העדות בכל הנושאים שאינם קשורים ליפוי הכוח. משקל עדות

פדילה בכל יתר הנושאים הוא נכבד, אם כי לא מלא, וזאת בשל ההשלכה הראייתית הכללית על

מהימנותו בעקבות התכחשותו ליפוי הכוח.

  1. לצד עדויות אלה ניצבת עדות שתיה. עסקינן בעד מדינה, שנתן את עדותו כנגד טובת הנאה נכבדת

מאד, שניתנה לו הלכה למעשה גם במישור האזרחי–כספי, כשההליך בעניינו לא הסתיים עד

שהמאשימה סיימה להעידו בפרשיות שונות, ובחנה את עמידתו בהסכם עימה. אציין כי בעת שהעיד

בפניי כבר הסתיים ההליך בעניינו, ולמרות זאת דבק שתיה באותה גרסא.

מחמת מעמדו המרכזי של שתיה בתיק והיותו החוליה המקשרת בין כל הארועים והפעולות בתיק,

ראיתי חשיבות להתרשמותי הישירה ממנו לצד עדותו בפני המותב הקודם. שתיה נשמע בפניי

במסגרת עדות חוזרת במשך כשלוש ישיבות. התרשמתי מאדם רהוט, נבון, ממולח, שקול ומחושב,

שבעת עדותו הוא לוקח בחשבון את ההשלכות שעשויות להיות לדבריו ושומר על האינטרסים

האישיים שלו. איני מתעלמת בהקשר זה מתיאורו של שתיה בעדותו, כי בתחילת החקירה לא היסס

להפיל על ג'לג'ולי ופדילה את האחריות לכל הפעילות, וזאת למרות שג‘לג‘ולי הוא גיסו )12.16.28 ע'

.)642 – 633 'ע 2.1.27 ,122 ,66

בהערכת עדות העד נתתי דעתי לכך שבטרם נחתם הסכם עד המדינה מסר שתיה גרסא שונה

המרחיקה הן אותו והן את הנאשמים מן המעשים והעבירות, ולאחר ההסכם מסר גרסא אחרת.

לאור עדות ג‘לג‘ולי ופדילה והראיות העצמאיות המתיישבות עם עדויות אלה, כמפורט לעיל, אני בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 47

סבורה כי יש הצדקה לפלג את עדות שתיה ולא ליתן משקל לגרסתו הראשונית ממנה התנער

בהמשך.

אשר לטענת ההגנה כי קיימות סתירות מהותיות ואי התאמות גם בין גרסאותיו לאחר הסכם עד

המדינה לבין עדויותיו, וכן בין גרסאותיו לראיות חיצוניות, הרי שלאחר שבחנתי את הטענה, אני

סבורה שעדותו של שתיה שמרה על עקביות בנושאים שבליבת העדות בין החקירות בינן לבין עצמן, ובינן לבין שתי העדויות בבית המשפט, זולת לעניין מעמדו האישי כסוחר בתקופה הרלבנטית. לעניין הכחשת שתיה כי היה סוחר בתקופה הרלבנטית באופן כללי, וכי סחר עם הנאשם באופן אישי, בנושא זה, אינני מקבלת, כאמור, את עדות שתיה כלל. מובן כי לעובדה שאינני מקבלת חלק זה בעדות שתיה, יש השלכה גם על מהימנותו באופן כללי.

למקרא ההודעות ועדותו בפני המותב הקודם, ולמשמע שתיה, ובהתחשב ביתר הראיות, הגעתי

למסקנה כי עדות שתיה מחייבת אבחנה בין מקטעי העדות בהם הוא מתאר את תפקידן, מעמדן

ואופי פעילותן של אלנג‘אח ואלאמין ואת שיחותיו עם הנאשם, לבין מקטעי העדות בהם הוא

מתייחס לעיסוקיו שלו. בשל הטעמים שפורטו לעיל אני סבורה כי יש מקום לפלג בין חלקי העדות

ולייחס משקל שונה לחלקים השונים.

בהערכת עדותו לקחתי בחשבון גם את מעורבותו האקטיבית של שתיה בהבאת עדים לחקירות

ולבית המשפט, מסירת פרטי קשר, ואף שיחות בינו לבין עדי תביעה במהלך עדותם. למותר לציין כי

אין מדובר בהתנהלות תקינה, ויש בה כדי לעורר חשש שמא ניסה שתיה להשפיע על עדות כזו או

אחרת. עם זאת למשמע העדים לא נוכחתי כי מי מן העדים מסר גרסא מתואמת עם שתיה או נוחה

לשתיה במכלול הנושאים, לרבות מעמדו כסוחר, ואם נעשו ניסיונות להשפיע הם לא צלחו. מובן עם

זאת כי עצם ההתנהלות מצד שתיה פוגמת במידה מסויימת באמון בית המשפט בעד .בסופו של דבר, לאחר ששמעתי את שתיה, קראתי את עדותו הקודמת, עיינתי בכל הראיות הנוגעות אליו, ולקחתי בחשבון את מעמדו כעד מדינה ואת אותם נתונים מפחיתי מהימנות שצויינו לעיל, ומנגד את יתר הראיות שנסקרו ואת השתלבות גרסתו במכלול הראיות, הגעתי למסקנה שאין באותם נתונים ובפילוג העדות כדי להפחית ממשקל גרסתו במידה כזו שהוא משול לעד ש"אף ערכאה שיפוטית בת דעת לא הייתה מסתמכת עליו", כהגדרת ההגנה. אני סבורה כי יש לעדותו משקל, גם אם לא מלא, ומצאתי לנכון לבסס על עדותו ממצאים ראיתים, ככל שהיא נתמכת בעדות אחרת עצמאית.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 72 72.

זה המקום לציין כי עדויות ג'לג'ולי, פדילה ושתיה ביחס לחברות ולקשר ביניהם לבין הנאשם,

משקפות תבנית בעלת קווי דמיון משמעותיים ביותר, החוזרים על עצמם, שיש בהם כדי לאפשר

שימוש בכללים הראייתים של מעשים דומים ועדות שיטה. כללים אלה מוכרים ואין צורך להרחיב

לגביהם. די שאציין שעדות על מעשים דומים נועדה לבסס את היסוד הנפשי, ודורשת דמיון בין

הארועים וחזרה עליהם, ואילו עדות שיטה נועדה לבסס את היסוד העובדתי מבחינת זיהוי המעשים

או זיהוי מבצע המעשים, ולצורך שימוש בה נדרשת דרגת דמיון גבוהה אם כי לא מוחלטת. התיאור

של אופי המגעים מול הנאשם, הפאסיביות של ג'לג'ולי ופדילה, רישום החשבוניות על סמך פתק עם

נתונים, דברי הנאשם בהקשרם של השניים, והראיות המלמדות על הכנת הראיות והכנת השניים

לקראת יום פקודה, די בהן לבטח לבסס את מידת הדמיון הנדרשת לצורך מעשים דומים.

  1. אשר לעדים הקשורים לסחורות, עדות ראנם הייתה עניינית, מפורטת, עקבית ומעוררת אמון. העד

תיאר את הדברים כהווייתם, תוך שלא נמנע מלציין כי לא היו לו חשבוניות, ולכן היה צורך

בחשבוניות כיסוי, ובכך לקשור את עצמו למעשים, ולהפליל את עצמו לכאורה. עדותו השתלבה עם

עדויות ג'לג'ולי, פדילה ושתיה והייתה סבירה והגיונית.

לאחר ששמעתי את העד, וקראתי את העדויות הקודמות, לא התרשמתי כי העד מסר גרסא הפכפכה

כפי שנטען על ידי ההגנה. אינני סבורה גם כי הדפוס שתיארה ההגנה בסיכומיה, לפיו בשתי עדויותיו

מסר תחילה ראנם גרסא התואמת את עדותו של שתיה ומתואמת עימו, לאחר מכן בחקירה הנגדית

מסר גרסא שונה לחלוטין, ולבסוף בחקירה החוזרת התיישר לגרסא המקורית, משקף את מהלך

העדויות. נחה דעתי כי תיאוריו של ראנם משקפים שני שלבים בהתנהלות מול הנאשם, שניהם בתוך

התקופה הרלבנטית, וכי בשני השלבים התקיימה עסקת מכר בין ראנם לנאשמים, אלא שבשלב

הראשון היא התנהלה תוך שראנם עומד בקשר ישיר עם הנאשם, ובשלב השני הונחה ראנם לבצע

קשר זה באמצעות שתיה.

כפי שציינתי לעיל, העד אמנם הובא על ידי שתיה, ושתיה אף שוחח עימו טרם עדותו, אך מן

המתואר עולה שמדובר בשיחה כללית מאד ללא ירידה לפרטים, ולא התרשמתי כי בשל כך מסר העד

עובדות ונתונים שאינם אמת או כי עדותו מתואמת עם עדות שתיה.

לעניין התייחסותו לגילום מרכיב המע"מ במחיר הסחורה, כפי שציינתי לא שוכנעתי כי הוכח במידה

הנדרשת שזהו מצב הדברים, והייתה קיימת אי בהירות גם בהתייחסותו של העד לנושא זה בפרומים

השונים. בנסיבות אלה, אינני סבורה שגרסאותיו בעניין זה פוגמות במשקל עדותו ביתר הנושאים,

ואני מייחסת משקל רב לעדותו. כפי שצוין, עדותו טעונה תוספת מאמתת מסוג חיזוק.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 71

  1. משקל מלא אני מייחסת לעדות ג'נדל, שאין טענה למעורבותו או להשפעה עליו בכל דרך, ואין טענות

ביחס למהימנותו.

  1. אשר לעדות רמדאן, בעדות שנשמעה בפניי בכל הנוגע לקשריו עם הנאשם, נשמע רמדאן כמי

שמדקלם שורה של משפטים, עליהם חזר פעם אחר פעם, עם קשר או בלי קשר לשאלה. השינויים

הקיצוניים בגרסתו שבאו לידי ביטוי ביחס למעמדו של שתיה, אך גם בנושא השמעת איומים כלפיו

מטעם הנאשם או על ידי שתיה, מעוררים סימני שאלה של ממש, ורמדאן מסר גרסא בלתי מתקבלת

על הדעת לשינוי הקיצוני בעדותו. רמדאן גם התקשה לתת הסבר משכנע לנוכחותו במפעל

הנאשמים, והטענה שבא להגיד שלום ולא מעבר לזה לא נשמעה סבירה. מעבר לכך, רמדאן ידע

לפתע פרטים רבים מאד על פעילות שתיה, התנהלותו מול המפעלים ומול החברות, הגם שטען כי לא

הייתה לו כל מעורבות או קשר ישיר לנושאים אלה. העד הצהיר שיש לו מידע והוכחות בנושאים

כאלה ואחרים, מבלי שהציגם ומבלי שהבהיר מה לו ולאותו מידע. עדותו הייתה מגמתית ולא עוררה

כל אמון.

לעניין גרסתו המוקדמת, אני לוקחת בחשבון את העובדה שמדובר בגרסא דומה לזו שמסר

בחקירות. עם זאת, גם הגרסא המוקדמת מעוררת סימני שאלה, והתרשמתי למקרא הדברים כי

רמדאן עשה מאמץ להרחיק את עצמו מנושאים בעייתיים, כאשר בפועל מודעותו ומעורבותו

בפרטים גדולה בהרבה. גם בעת מסירת הגרסא בפעם הראשונה דבק העד בגרסא מסוימת ממנה לא

היה נכון לסטות, כשעדותו המאוחרת מאירה באור אחר את אותה דבקות בגרסא. לפיכך, משקל

עדות גם בגרסא המוקדמת אינו רב.

  1. אשר לסוחרים מהשטחים שהעידו כעדי הגנה, עדות נאסר א – דין שהכחיש מכירה ישירה לנאשמים

הייתה מלווה בהכחשות והתחמקויות, וחוסר נכונות להתמודד עם מסמכים ואסמכתאות. אמנם כל

אחד מהנתונים שהוצג לו, יכול כשלעצמו להתיישב גם עם הסברים אחרים, אך שילובם במצטבר

עורר סימני שאלה ממשיים. למשמע העד התרשמתי שרב הנסתר על הנגלה בעדותו, וקיים קושי

מבחינתי לבסס ממצאים ממשיים על העדות.

  1. עדויות שרעווי ואזריזר היו אמינות ואני מקבלת את גרסתם גם לעניין הקשר או העדר הקשר עם

הנאשם וגם לעניין מעמד שתיה.

  1. בהתייחס לעובדי המפעל, המזכירה ומנהל העבודה, עדותם נוגעת למעמדו של שתיה כסוחר, ואף אם

הפריזו בתיאוריהם מתוך רצון ונטייה טבעיים לסייע למעבידם, הרי שעדותם בהקשרו של שתיה

התיישבה עם ראיות נוספות והייתה סבירה.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 76

  1. סיכומו של דבר, מכלול הראיות שפורטו מניח את התשתית הראייתית הנדרשת לטענת המאשימה כי החשבוניות שקיבלו הנאשמים, רשמו בספריהם, דיווחו עליהן וניכו את מס התשומות הגלום בהן, היו חשבוניות שהוצאו על שם אלנג‘אח ואלאמין, מבלי שלחברות הללו יש ממשות, ומבלי שהחברות הללו או מי מטעמן ביצעו את העסקאות המפורטות בהן, וכי החשבוניות נועדו לכסות על רכישת סחורות ישירות מהשטחים, בין מהסוחרים שנזכרו ובין משתיה כסוחר באופן אישי.

עדויות ג‘לג‘ולי ופדילה כל אחת לבדה ושתיהן במשולב, לצד עדות שתיה ויתר הראיות שנסקרו,

מבססות את הטעון הוכחה ביחס לחברות, לרבות התוספות הראייתיות הדרושות. עדויות ראנם,

וג'נדל, לצד עדות שתיה, והממצאים הקשורים ברמדאן ובנאסר א- דין, מבססים את הטעון הוכחה

בדבר רכישת הסחורות מהשטחים.

במצב דברים זה עובר נטל ההסבר והראייה לכתפי הנאשמים.

גרסת הנאשמים – התקשרות אמיתית עם אלנג‘אח ואלאמין באמצעות שתיה

  1. אל מול פסיפס הראיות שנסקר לעיל, ניצבת עדות הנאשם.

הנאשם העיד אמנם שורה ארוכה של עדי הגנה, אלא שעדותם של אלה לא נגעה כלל ועיקר לשאלת ממשותן של אלנג‘אח ואלאמין ו7או מעמדו של שתיה כמיופה כוח מטעם החברות בביצוע עסקאות מכר. עדי ההגנה גם לא התייחסו לרכישות סחורה מהסוחרים מהשטחים ראנם ורמאדן )אם כי נגעו לסחורות שמקורן בחברון, אשר גם אליהן התייחסה המאשימה(. בנושאים אלה, שהם המהותיים בתיק שלפניי, לא נתמכה גרסת הנאשם בעדויות נוספות.

  1. ומהי גרסת הנאשם?

לאורך ניהול התיק בפני המותב הקודם ובפניי, טען הנאשם כי אלנג‘אח ואלאמין היו חברות

אמיתיות וממשיות, וכי מולן בוצעה הפעילות המסחרית של קנית הסחורות, בין במישרין מול

בעליהן ובין באמצעות שתיה כמיופה כוחן. כך אמנם הצהיר הנאשם, אלא שבחינה מעמיקה של

תשובותיו הן לאורך חקירותיו והן בעדויותיו, מעלה כי הלכה למעשה תיאר הנאשם גופים ריקים

מתוכן, ומתשובותיו שלו ברור כי היה מודע לכך בזמן אמת. בנוסף, ברור מעדותו כי לפי שיטתו שלו ביצע את כל המהלכים מול שתיה, אך לא במעמד של מיופה כוח של החברות, כפי שניסה לטעון, אלא במעמד של בעל הבית.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 73

כפי שציינתי בפתח הכרעת הדין, תשובת הנאשמים בשלב של הסיכומים עברה ליטוש, וההגנה

הסכימה הלכה למעשה עם הטענה שלא הייתה לג'לג'ולי, לפדילה ולחברות פעילות ממשית, זולת

פעילותו של שתיה. ההגנה שמה את יהבה על הטענה ששתיה ביצע את כל פעולותיו בשם החברות

כשותף מעשי, כרוח החיה וכמיופה כוח, ולכל הפחות שכך הבין וסבר הנאשם. בנפול הטענה של

פעילות כמיופה כוח, נופל הבסיס העיקרי של טענת ההגנה, ולפיכך ברורה חשיבות נושא זה.

  1. הנאשם שהיה מודע היטב להבדל בין מיופה כוח אמיתי, הפועל מכוח הסמכת חברה אמיתית, לבין

הסיטואציה המלאכותית של הצבת מיופה כוח בחזית החברות, כשלמעשה מיופה הכוח שולט

בחברות ומנהל את העניינים, ניסה להציג בחקירה הראשונה במע"מ סיטואציה אמיתית ולגיטימית

של פעילות באמצעות מיופי כוח. לפיכך, תיאר הנאשם בחקירה הראשונה כי הוא סוגר את

העסקאות עם הבעלים של החברות הספקיות, אלא אם בעל החברה יוזם ומבקש שיעבוד מול מיופה

כוח מטעמו. מתיאורו של הנאשם עלה כי רוב העבודה היא מול הבעלים, וכי ככל שקיים מיופה כוח,

הרי שמדובר בשלוח לכל דבר ועניין, בהתאם להחלטת בעלי החברה. ובלשונו:

"זאת החלטה של בעל החברה לא החלטה שלי. לא אני קובע מי יעבוד מטעם החברה"

)ת147 גיליון 3 שו' 2, גיליון 4 שו' 62(.

היות ששתיה, לא ענה על ההגדרות הללו, מעורבותו בחברות הייתה שונה לחלוטין, והנאשם היה

מודע לכך, הוא ניסה בחקירה לטשטש את הזיקה ההדוקה בין שתיה לבין החברות, ולא קישר אותו

מיוזמתו לשום חברה )ת147 גיליון 3 שו' 12(. הוא לא זכר, לטענתו, מיהן החברות שאת סחורתן

שתיה הוביל, וציין ששתיה אכן שימש כמיופה כוח של חברות, אך לא זכר, לדבריו, את שמן. הוא

ציין כי שתיה קיבל שיקים להעברה לספק כמו מובילים אחרים, אך טען ששתיה לא הוציא

חשבוניות )שם, גיליון 4 שו' 6(.

  1. אשר לאלנג‘אח ואלאמין, הגם שחלפה כשנה בלבד ממועד הוצאת השיק האחרון על ידי הנאשם

לפקודת אלנג‘אח, וכשישה חודשים בלבד לאחר סיום ההתקשרות עם אלאמין, לא היה הנאשם

מסוגל לציין מיהו הבעלים של אלנג‘אח, וגם כשהוצג בפניו שמו של ג‘לג‘ולי, לא היה הנאשם מסוגל

לקשר בין אלנג‘אח לבין ג‘לג‘ולי, או שבחר להתחמק, ואמר ביחס לשם ג'לג'ולי:

"נשמע מוכר לא זוכר מאיפה" )ת147 גיליון 2 שו' 3(.

בהמשך כשנשאל אם דיבר עם הבעלים של אלנג‘אח ואלאמין על נושאי עבודה ספציפיים, השיב

שהוא לא זוכר )ת147 גיליון 8 שו' 61(. כשנשאל אם שתיה היה מיופה כוח של אלנג‘אח, השיב שאינו

זוכר )שם, גיליון 2 שו' 1(, ורק כשהוצג לו יפוי כוח לטובת שתיה, נזכר לפתע ומסר כי הוא ביקש

לקבל יפוי כוח כתוב, ואף כתב אותו בעצמו )שם, גיליון 7 שו' 12 ,8 ,1(.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 74

  1. הנאשם גם הרחיק את שתיה מהמהלכים הנוגעים להחלפת אלנג‘אח באלאמין, וכשהוטח בו ששתיה

הוא שהגיע עם אלאמין במקום אלנג‘אח, טען ששתיה לא הגיע עם חברה חדשה, אלא דווקא פדילה

יזם את המהלך, כדבריו:

"אמיר פדילה הוא בא והוא הציע והוא הביא איתו את ראיד, ושהוא רצה לערב את ראיד

בעבודה מולנו" )ת147 גיליון 8 שו' 3(.

כיצד הגיע אותו פדילה אל הנאשם? ומה לנאשם ולפדילה? לכך העדיף הנאשם לא להתייחס.

  1. תשובות הנאשם בחקירות, אינן מעוררות אמון.

הנאשם בעדויותיו ניסה אמנם להסביר תשובות אלה במתח ובתדהמה בהם היה שרוי עת ניחתה

עליו החקירה ללא התרעה מראש )66.5.12 ע' 38(, אלא שבחינת תשובותיו מעלה כי הן היו שקולות

ומחושבות, ולא ניכרו בהן בלבול וחוסר התמצאות, אלא ניסיון להרחיק ולצמצם בכל הנוגע לשתיה,

ורצון להסתמך על מסמכים כתובים טרם מתן תשובות.

אציין כי בניגוד לתמיהתו של הנאשם מדוע לא היה לגיטימי שיעיין בניירת טרם מתן תשובות,

התרשמתי כי יש משמעות לתשובות בעל פה מבלי להסתמך על הניירת והתיעוד שהוכנו מבעוד

מועד, וכי אי הזיכרון של כל המעורבים עד לשלב שהוצגה ניירת אומר דרשני.

גם טענת הנאשם כי אלנג‘אח ואלמין היו ספקיות קטנות, שתיים מיני עשרות ספקים, ולכן התקשה

לזכור את החברות ובעליהן )66.5.12 ע' 14 – 13(, אינה מניחה את הדעת. בחינה של רשימת הספקים

שעבדו במקביל לאלאמין בתקופת פעילותה, מעלה כי מדובר בחמישה ספקים, כשנפח הפעילות של

אלאמין נע בין כ – %16 ועד כ-%33 מהאספקות, כך שאם מדובר היה בספק אמיתי, לבטח לא ניתן

לראות בו ספק זניח וחסר משמעות )ת137(. אותם הדברים נכונים בעקרון גם ביחס לאלנג‘אח

שהייתה בשנת 6221 אחד מתשעה הספקים העיקריים של הנאשמים מבחינת נפח הפעילות )ת667ה(.

ואחרון, טענת הנאשם שהיה מרוכז בעת החקירה בהדיפת החשד ששתיה סחר מולו באופן אישי,

ולכן השיב כפי שהשיב )66.5.12 ע' 44 ,41(, ממחישה כי הנאשם, לשיטתו הוא, לא בחל באי אמירת האמת, כדי להסיט מעצמו את החשדות כנגדו, כפי שהבינם.

  1. בשונה מגרסתו המצומצמת בחקירות, ובניגוד לכך שלא זכר כלל את ג‘לג‘ולי, ולא יכול היה למסור כל מידע לגבי אלנג‘אח ואלאמין, הרי שבעדותו נמסרה גרסא מפורטת מאד.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 77

הנאשם לא נתן הסבר סביר לפער המשמעותי שבין חוסר זכרונו את החברות בחקירות, וחוסר

יכולתו לקשר ביניהן לבין בעליהן הרשמיים, גם כשאלה הוצגו לו, לבין התיאור המפורט של השיחות עם ג‘לג‘ולי ופדילה ופרטי הפרטים של המפגשים ביניהם בעדויותיו. עדותו ביחס לפרטים אלה היא

עדות כבושה, שלא ניתנו הסברים מספקים לכבישתה בשעתו, ולזכירת הפרטים בעת העדות )64.6.11

.)62 – 67 ,12 – 17 'ע

מקובלת עליי הערת המאשימה, שאם אכן הגרסא המאוחרת משקפת את האמת כהוויתה, לא

הייתה שום מניעה שהנאשם יעלה אותה מיד לאחר שהובהרו לו החשדות כלפיו בהקשרו של שתיה,

ויציין ששתיה היה השותף המהותי, הרוח החיה בחברות, ופעל מטעמן וכל כיוצא בזה, שהרי אין

מדובר בגרסא מורכבת, או בגרסא שלצורך הצגתה יש צורך במסמכים שאינם בהישג יד. מצופה

מחשוד שמיוחסת לו האשמה ויש לו מענה לחשדות, לפרוש את תשובתו בהזדמנות הראשונה, ועצם

העובדה שבשום שלב עד לניהול ההליך ומתן העדות לא פרש גרסא זו, מבלי שנתן לכך הסבר, מעבר

לכך שמדובר בגרסא כבושה, מכרסם באופן ניכר במהימנות הגרסא.

  1. לגוף טענת הנאשם – במה התבטאה הקנייה הנטענת של הסחורות משתי החברות?

עיינתי וחזרתי ועיינתי בעדויות הנאשם ולא מצאתי לכך תשובה.

בחנתי את השאלה על רקע התיאור הכללי שמסר הנאשם ביחס להתקשרות עם ספקים, ורכישה של

סחורות מספקים שהוא עובד עימם. הנאשם הבהיר כי לאור אופי העסקאות והיקפן הוא מקפיד

לבחור ספקים אמינים. מבחינת הפעילות השוטפת, אותם ספקים מציעים לו סחורות, הוא מבצע

תמחור, מציע מחיר קניה, מנהלים משא ומתן לגבי הסחורה, סוגה, כמויותיה ומחירה ומסכמים

עסקה. לאחר מכן הסחורה מובלת למפעל או למקום אחר שהנאשם מורה והספק מקבל תשלום

.)474 'ע 17.5.12( חשבונית כנגד

ומה מכל אלה נעשה מול הבעלים של אלנג‘אח ואלאמין?

בחינה מדוקדקת של כל עדויותיו הארוכות והמפורטות של הנאשם שהתפרשו על פני שבע ישיבות

בפני שני מותבים, מלמדת כי על פני כל מאות העמודים הללו אין התייחסות ממשית לפניה יזומה

מצד ג‘לג‘ולי ופדילה כבעלי אלנג‘אח ואלאמין בהצעה לספק לנאשמים סחורות, ואין תיאור ממשי

של הצעת סחורות באופן כללי או קונקרטי על ידי ג‘לג‘ולי ופדילה, ו7או ניהול מו"מ מסחרי מולם,

תוך קבלת פרטים על סוג הסחורות המוצעות וכמותן, והתדיינות על המחיר, ו7או סגירת עסקאות

איתם, ו7או קביעת לוחות זמנים לאספקת הסחורה והגדרת המקומות אליהם צריך להוביל את בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 72

הסחורות ו7או ביצוע התחשבנות ותשלום מול ג‘לג‘ולי ופדילה )להבדיל מהפקת חשבוניות(, כפי

שאמורים להיות בין ספק אמיתי שמוכר סחורה לבין מי שקונה ממנו.

  1. למקרא עדות הנאשם בפני המותב הקודם ולמשמע עדותו לפניי, עולה בבירור כי הנאשם היה מודע

לכך שג‘לג‘ולי ופדילה אינם בעלים אמיתיים של חברות אמיתיות למכירת סחורות. בנוסף, הנאשם

היה מודע לכך ששתיה אינו מיופה כוח מטעם החברות, אלא פועל בשם עצמו או כאיש קשר מול

סוחרים אחרים מהשטחים.

ואלה הם עיקרי הנתונים שמקורם בגרסת הנאשם עצמו, המלמדים על כך:

ראשית, בניגוד לגרסתו בחקירות, ציין הנאשם בעדות ששתיה היה זה שבדק מולו אם הוא מעוניין

בסחורה, והצהיר בפניו על כוונתו למכור סחורות שהוא מסתובב ורואה בשטחים, עוד בטרם הציג לו

.)622 'ע 32.7.16 ,473 'ע 17.5.12( אח’אלנג מסמכי את

שנית, בניגוד לגרסא בחקירות, הנאשם אישר כי שתיה הוא שהביא את החברות, שהחליפו זו את זו.

יצוין כי ביחס לאלאמין, ניסה הנאשם שלא לבצע שינוי קיצוני מגרסתו בחקירות, ולכן ציין כי לא

ירד לדקויות מי הביא את מי ומבחינתו הם הגיעו ביחד, אך בפועל גם מתיאורו וגם מדבריו

המפורשים ברור ששתיה הוא שהביא את פדילה ולא להיפך )66.5.12 ע' 78 ,7 – 4(.

שלישית, הנאשם ציין כי ידע ששתיה הוא תושב השטחים המנוע להיות בעלים של חברה ישראלית

היא אח’שאלנג הבין כי לטעון ניסה זאת למרות .)622 ,177 'ע 32.7.16 ,7 'ע 66.5.12 ,473 'ע 17.5.12(

שותפות בין שתיה לג‘לג‘ולי גיסו, ואלאמין היא גוף שיש בו הסכמה לעבודה ביחד בין מכרים, והכל

מבלי שיכול היה להסביר את מהותה של השותפות הבלתי אפשרית מחד גיסא, ותוך שהוא מתחמק

ממתן הסבר בעניין זה בטענה שלא רצה "לחטט" – כך ממש – בענייני שתיה, ג‘לג‘ולי ופדילה מאידך

.)177 'ע 32.7.16 ,7 'ע 66.5.12 ,425 'ע 17.5.12( גיסא

רביעית, למרות התיאור הכללי ביחס לעבודה מול הבעלים של החברות בראש ובראשונה, הרי

שביחס לאלנג‘אח, לא רק שהחברה הגיעה ביוזמת שתיה ולא ביוזמת בעליה, אלא גם הנאשם תיאר

שג‘לג‘ולי לא היה בעל מקצוע, היה חסר כל ניסיון בסחר בסחורות, ולכל היותר נאמר לו שג‘לג‘ולי

עתיד ללמוד את העסק ולעזור לשתיה בעבודה )17.5.12 ע' 32.7.16 ,477 ע' 177(. הנה כי כן, גם לפי

תיאורו הוא, לא הוצגו בפניו כל כישורים שהם של ג‘לג‘ולי בן העשרים ושתיים, לא ניסיון, לא הבנה

בתחום, לא אמצעים כספיים, לא אמצעים ארגוניים ולא שום דבר אחר, מלבד יכולת אחת רבת ערך

והיא החזקת תעודת הזהות הישראלית והאפשרות להקים חברה בישראל. הנאשם אמנם טען בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 75

שהתקשר לג‘לג‘ולי לשאול על מחירים, ואישר מול ג‘לג‘ולי משלוחים, אלא שלא היה יכול ליתן כל

פרטים קונקרטיים בהקשר זה, ולדבריו כך נהג בתקופה הראשונה עד ששתיה לקח על עצמו את כל

העניינים )64.6.11 ע' 48 – 45(. תשובה זו אינה מתקבלת על הדעת ועומדת באי התאמה חזיתית

לתיאור של הנאשם שג‘לג‘ולי היה חדש בתחום ולא מנוסה, ואמור היה ללמוד לשיטתו משתיה, ולא

להיפך.

אותם הדברים נכונים מקל וחומר ביחס לאלאמין ולפדילה בן התשע עשרה, לגביו ציין הנאשם

שראה שפדילה לא יודע ולא מבין, עד כי הוא עצמו הסביר לו את תפקידה של חברת השיווק. כן ציין

הנאשם כי לא ניתן היה להיות עם פדילה בקשר בענייני מסחר בתקופה הראשונה, ובמקום אחר

בעדותו טען הנאשם שעד סיום העבודה עם אלאמין לא ניתן היה לעבוד מול פדילה הטירון, כהגדרתו

עם עובד היה לא כי אישר הנאשם .)613 'ע 32.7.16 ,73 'ע 64.6.11 ,16 – 11 ,2 – 7 'ע 66.5.12((

ג‘לג‘ולי או עם פדילה ללא שתיה )64.6.11 ע' 71(.

חמישית, בעוד שהנאשם תיאר בחקירה את מיופי הכוח כמי שממונים בהחלטת בעלי החברות,

ופועלים בהתאם להוראות בעלי החברות שמינו אותם, הרי שביחס לחברות ציין הנאשם ששתיה

היה הגורם הפעיל, ואמור היה לבצע וביצע את כל הפעילות )17.5.12 ע' 32.7.16 ,425 ,477 ע' 177 –

621(, והודה שהוא היה זה שיזם את קבלת יפויי הכוח בכתב. ההבדל בין המצב הכללי שתיאר

הנאשם לבין המצב מול שתיה והחברות מזדקר לעין כל. זאת ועוד, הנאשם הסביר שרצה שג‘לג‘ולי

יבין שכל מה ששתיה עושה מחייב אותו, וחזר על אותם דברים בהקשרו של פדילה, כשתיאר

שהבהיר לו שהוא אחראי על כל הפעילות )17.5.12 ע' 32.7.16 ,421 ע' 616 ,625(. די באופן תיאור זה

כדי להמחיש עד כמה היה מעמדם של ג‘לג‘ולי ופדילה, או יותר נכון העדר מעמדם, נתון גלוי וידוע

לנאשם, שאם לא כן על שום מה ולמה מסביר לקוח לבעלים של חברה מה הן התוצאות של פעולות

שמבצע מיופה כוחו?

שישית, תיאורו של הנאשם את הפסקת פעילותה של אלנג‘אח והחילופים בין החברות, כששתיה

אמר שימשיך לעבוד ולספק את הסחורות באמצעות חברה אחרת, מלמד אף הוא על כך שלג‘לג‘ולי

ולאלנג‘אח לא הייתה שום משמעות, זולת הצורך בחברה ישראלית להוצאת חשבוניות )17.5.12 ע'

64.6.11 ,427 ע' 32.7.16 ,76 ע' 612(. גם התיאור של סיום הפעילות עם אלאמין רק משום ששתיה

נסע לירדן ורצה לסגור את העניינים )66.5.12 ע' 13(, מצביע על כך שהנאשם ידע ידוע היטב כי

לאלאמין ולפדילה אין כל כישורים לבצע דבר וחצי דבר זולת יכולתם להוציא חשבוניות.

  1. דבריו של הנאשם בעדותו בשמיעה חוזרת מסכמים למעשה את כל התורה כולה בשני משפטים:בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 78

"שתיה …אמר לי שהוא עובר בשטחים ומוביל הרבה זמן, רואה מקומות שיש בהם

סחורה, ושאל אם יציע לי את הסחורה אם אקנה ממנו ואמרתי לו שכן, אם תהיה סחורה

טובה ובכמויות שאני רוצה אני אקנה את הסחורה…אם שתיה היה מגיע עם אותה הצעה

מבלי להביא את ג‘לג‘ולי ג'לג'ולי וחב' אלנאג'ח הייתי מתנהל איתו כרגיל וקונה ממנו

סחורה. כשביהמ"ש שואל אותי מאיפה היתה חשבונית במקרה כזה אני משיב שרק אם

היתה חשבונית. אם אין לו חברה ישראלית לא הייתי קונה ממנו. לא מדובר בחברה

ישראלית אלא במצב שאין לו אפשרות למכור לי מבחינת היותו רשום מדווח ופעיל מול

רשויות המס…אם שתיה היה מציע לי לעבוד איתו בעצמו מבחינתי הוא בקטגוריה של

סוחרים מהשטחים. ברגע שהוא אומר לי שהם קונים סחורה ומוכרים אותה לי מבחינתי

זו חברה שאני יכול לקנות ממנה סחורה" )32.7.16 ע' 622(.

  1. לצבר נתונים אלה אני מוסיפה את העובדה לפיה הנאשם לא התמודד בעדותו עם תיאורים

ספציפיים קונקרטיים של העדים בנוגע לפעולות אקטיביות שעשה כדי לכסות על חוסר הממשות של

החברות ובעליהן. כך, כאמור, לא התייחס הנאשם לטענות העדים ש"לימד" את ג‘לג‘ולי ופדילה מה

צריך לדעת אם ישאלו שאלות, ולטענות שביקש שיתייצבו בפניו כדי לזכור את פניהם, ועוד )66.5.12

ע' 5(. הנאשם לא הכחיש את הדברים ולא נתן הסבר בעל משמעות אחרת להתנהלותו, עדי כי

המסקנה המתחייבת היא שהנאשם פעל ליצירת סיפור כיסוי, מעין הכנה של אליבי, למקרה של

חקירות ובדיקות מצד גורמים שלטוניים, וכי מעורבותו בפעילות הפלילית הייתה אקטיבית.

  1. הנה כי כן, הראיות החיצוניות ואף אלה שמקורן בנאשם עצמו, מלמדות כי הנאשם היה מודע

לפיקטיביות של החברות ושל החשבוניות.

  1. אשר לצד האמיתי ממנו נרכשו הסחורות, מן הראיות עולה כי נקשרו עסקאות ישירות בין הסוחרים

מהשטחים לבין הנאשמים, ונערכו ביקורים במפעל, והתקיימו שיחות טלפון מצד סוחרים

מהשטחים. הסברי הנאשם לגבי נתונים אלה היו דחוקים או שלא הייתה אליהם התייחסות כלל

)66.5.12 ע' 64(. עוד עולה כי הנאשם היה מודע לכך שלסוחרים מהשטחים אין אפשרות להוציא

חשבוניות.

גם העובדה ששיקים עבור הסחורות נמסרו ע"י הנאשם, בין היתר לג'נדל, שהיה מוביל עצמאי שאינו

קשור לשתיה או לאלנג‘אח ואלאמין, וג'נדל מסרם לסוחרים בשטחים, מלמדת בבירור כי הנאשם

ידע כי יעדם של השיקים הוא הסוחרים בשטחים בעלי הסחורה.בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח'

26 מתוך 77

בנוסף, לנאשם לא היה הסבר ממשי גם לגבי רישום שיקים בסכומים קטנים יחסית )66.5.12 ע' 56 –

תשלום עם להתיישב ,כאמור ,עשויים אלה שיקים .)612 – 627 'ע 32.7.16 ,54 – 27 'ע 64.6.11 ,53

עמלה לשתיה לעיתים רחוקות על ידי הנאשם עצמו או לחילופין עם תשלום לשתיה באופן ישיר עבור

סחורות שהביא כסוחר.

  1. הראיות החיצוניות ואף אלה שמקורן בנאשם, מלמדות כי הנאשם עמד בקשר ישיר עם סוחרים

מהשטחים וסחר עימם.

  1. אכן על הנאשמים לא מוטלת המעמסה של הוכחת גרסתם ונדרש מהם לבסס ספק סביר בלבד, אלא

שספק סביר, כשמו כן הוא, צריך להיות סביר, מתקבל על הדעת ומתיישב עם הראיות, ולא סתמי

היפותטי ותלוש מן המציאות.

לפיכך, אילו היו ספקות בדבר הכרות הנאשם את שתיה ומניעותו להקים חברה בישראל, דייני.

ואילו היו ספקות ביחס לאמיתות החברות ובעליהן, דייני.

ואילו היו ספקות ביחס לאופי פעילות שתיה כמיופה כוח מטעם חברות אמיתיות, דייני.

ואילו היו ספקות אם הנאשם היה בקשר ישיר עם סוחרים מהשטחים, דייני.

אלא שבתיק שלפניי, בניגוד לטענות הנאשם, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם היה מעורב פעיל  במהלכים, היה בקשר ישיר עם סוחרים מהשטחים וכן עם שתיה, ויזם ותכנן ביחד עימם את מתכונת הפעילות הדו ראשית: עסקאות לחוד וחשבוניות לחוד.

הסבריו של הנאשם לאור המארג הראייתי שפורט, אינם נותנים מענה או הסבר בעל ממשות

והיתכנות, גם בהתעלם מכבישת העדות, אינם מעוררים אמון, ואין בהם כדי לבסס את הספק

הסביר.

טענות הקשורות לחקירה

  1. ההגנה מעלה שורה של טענות נוספות, שהמכנה המשותף להן הוא טענה לפגיעה בהליך הוגן ובצדק המהותי וגרימת נזקים להגנת הנאשמים, עד כי מוצדקת תוצאה של זיכוי הנאשמים ללא קשר לשאלת אחריותם לעבירות.

ואלה עיקרי טענות ההגנה בהקשר זה:

א. התמשכות ההליך ועינוי הדין שלא באחריות הנאשמים.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 22

ב. מחדלי חקירה – המנעות מחקירת הסוחרים מחברון; השפעה על גרסת שתיה במהלך החקירה; המנעות מהטחת תיזת התביעה בנאשם.

ג. קיום קשר בין שתיה לעדי תביעה אחרים.

ד. המנעות מעמידה על תנית הסדר הטיעון שחייבה את שתיה להמציא מסמכי בנק, באופן

שהסב לנאשמים נזק ראייתי ופגע בהגנתם.

ההגנה פרשה את טענותיה אלה בהרחבה בסיכומיה, ואני מפנה לטיעונים הכתובים.

  1. בחינת הטענות מעלה מסקנות כדלקמן:

לעניין התמשכות ההליך ועינוי הדין לנאשם, אכן מדובר בהליך שמשכו ארוך, כשעיקר הטעמים

להתמשכות ההליך נובעים מאילוצי בית משפט, בין היתר בשל החלפת מותבים לאחר השבת התיק מערעור, והצורך לחזור ולשמוע חלק מן העדים ואת הנאשם. הנאשם וצוות ההגנה לא עשו לדחית המשפט, אם כי לא ניתן להמנע מן התחושה למקרא הפרוטוקול שניתן היה לצמצם באופן לא מבוטל את חקירות העדים ולקדם בכך את ההליך. אין לי ספק כי לנאשם נגרם עינוי דין ואני מצרה על כך. עם זאת, בסוג זה של תיקים, שהחקירה בהם מורכבת וכוללת מסמכים רבים, הגשת כתב האישום כשנתיים לאחר מועד המעשים המאוחרים אין בה כל שיהוי. משך ניהול ההליך בבית המשפט, בהתחשב באילוצים שצוינו, ובכך שניתן פסק דין במחצית שנת 6211, והוא בוטל והתיק הוחזר שוב לבית משפט השלום, הגם שהוא ממושך, אינו קיצוני במידה כזאת המצדיקה תוצאות אופרטיביות במישור ההגנה מן הצדק. אעיר עוד כי עדויות רבות נשמעו בשנים הראשונות של ניהול התיק, ולא התרשמתי כי נוצר נזק ראייתי הנובע מהתמשכות ההליך.

  1. 161. לעניין מחדלי החקירה הנטענים, והראשון בהם הנוגע להמנעות מחקירת סוחרים מחברון, בעניין זה נשאל החוקר שזו, והשיב שיכול להיות שנעשו ניסיונות לאיתור סוחרים נוספים בשמותיהם נקב שתיה אך היה קושי להביאם מחברון )17.16.22 ע' 75(. לא ניתנו הבהרות מעבר לכך. לאחר ששמעתי את עדי ההגנה, שלפחות אחד מהם מוחזק כסוחר מרכזי מהשטחים ממש כמו ראנם ורמדאן, אני סבורה כי היה מקום לעשות מאמצים כדי לחקור את העד על ידי גורמי החקירה. עם זאת, אינני סבורה כי ההמנעות מחקירתם גרמה לפגיעה ראייתית בנאשם, וזאת בהתחשב בממצאי הכרעת הדין ובעובדה שהעדים מחברון מסרו גם אם באיחור גרסא נוחה לנאשמים.

אשר לטענה להשפעה על שתיה, אכן נוצר רושם מסוים שהחוקרים מבקשים לסיים את החקירה בשלב שבו תשובות שתיה נוגעות למעמדו כסוחר, ואם כך נהגו אין מקום למהלך מסוג זה, שכן

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 21

כידוע תפקיד החקירה לתעד את כל שאמר הנחקר ולהגיע לחקר האמת, יהיו הדברים שנאמרים

אשר יהיו. ואולם, גם בנושא זה, אינני סבורה שהנאשמים נפגעו, שכן קיבלתי את טענתם ששתיה  היה גם סוחר בתקופה הרלבנטית, ואינני סבורה כי ההתנהלות שנחשפה מתעדת התנהגות שערוריתית של הרשויות בהתאם להלכות הנוהגות, במידה המצדיקה תוצאה של זיכוי ללא קשר

לשאלת האחריות.

  1. הטענה השלישית עניינה בכך שלא הוטחה בנאשם התזה כי הסחורה נמכרה ישירות מהסוחרים בשטחים אלא הוצגו בפניו רק שאלות הקשורות לשתיה. גם בעניין זה ברור כי זכות החשוד שתינתן לו האפשרות להגיב על החשדות במלואם, וחובת הרשויות להציגם לחשוד. זאת לא נעשה ולא ניתן לכך הסבר. לאור עובדה זו לא התייחסתי לכל תשובותיו של הנאשם ביחס לסוחרים מהשטחים כעדות כבושה, כך שהפגיעה הראייתית בו היא מועטה, ולא הוכחה פגיעה של ממש. גם מחדל זה שלהתרשמותי לא נעשה בכוונת זדון, אינו עולה כדי התנהגות המצדיקה את זיכוי הנאשמים. אותה מסקנה נכונה גם ביחס לעצימת העיניים הנטענת בכל הנוגע לקשר שבין שתיה לעדי התביעה, כשבמקרה זה לקחתי בחשבון את המגעים האמורים בעת קביעת משקל העדויות. לא למותר לציין כי קשר כזה הוא אסור ופסול, ויש מקום לביצוע בדק בית בכל הנוגע להתנהלות זו. אעיר בהקשר זה כי לא העיד בתיק אילן יוסף, שלו יוחסה מעורבות פאסיבית או אקטיבית בנושא זה, ואין באפשרותי לקבוע ממצאים בעניין התנהלות העד מבלי ששמעתי אותו.
  2. ואחרון, לעניין אי העמידה על דרישות ההסכם, ובהן הבאת חומר בנקאי ומסמכים, בעניין זה אינני סבורה שהיה מקום להסתמכות בלעדית על שתיה, וכלל שהתברר ששתיה אינו מביא את החומר היה מקום לנסות ולנקוט מהלכים עצמאיים לאיתור החומר שיש לו חשיבות. עם זאת, לא שוכנעתי שהמאשימה צריכה הייתה בנסיבות אלה לבטל את ההסכם בשל הפרתו, ולעובדה שהחומר לא הוצג הייתה השלכה מבחינה ראייתית, שדי בה. ודוק, לאור הממצאים שקבעתי הרי שלכל היותר יכלו דפי החשבון בבנק ללמד על כך שחלקו של שתיה הסוחר בנתח העסקאות גדול ומשמעותי יותר, אך עדין לא היה בנתונים כדי להצביע על כך שהעסקאות בוצעו בשם החברות ולטובתן.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת"פ 8811-40 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' פ.מ.מ בע"מ ואח' 26 מתוך 26

סוף דבר

לאור המקובץ שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה במידה שמעבר לספק סביר את העובדה שהחשבוניות אינן משקפות את העסקה האמיתית. בשל מכלול הטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם כמנהלן הפעיל של הנאשמות, היה מודע לפיקטיביות שבחשבוניות, ופעל באופן אקטיבי לקבל את החשבוניות, להכלילן בספרי הנאשמות, לדווח עליהן ולנכות את מס התשומות הגלום בהן, והכל במטרה להתחמק ממס.

מעמדו של הנאשם כמנהל הפעיל בנאשמות, והעובדה שמעשיו ומחשבותיו מיוחסים לנאשמות על פי דין, מביאים למסקנה כי הוכחו העבירות במלואן גם ביחס לנאשמות.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמים בכל המיוחס להם.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ג 13 אוגוסט 6213, במעמד הצדדים