טל': 03-6090234
פקס: 03-6090799
נייד: 053-2000520
עורכי דין
צור קשר

שם *

דואר אלקטרוני *

טל'

ההודעה


סעיף 221 לפקודת מס הכנסה קובע :

"אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 220-215, רשאי המנהל, בהסכמתו של האדם, לקחת מידו כופר כסף שלא יעלה על פי שניים מהקנס הגבוה ביותר שמותר להטיל על אותה עבירה, ואם עשה כן- ייפסק כל הליך נגדו על אותה עבירה, ואם היה עצור עליה- ישוחרר".

  1. לאור לשון הסעיף, לא אחת עולה השאלה מה היא התוצאה הנובעת מבחירתו של נישום לבחור בתשלום כופר במקום להתנהל בהליך פלילי.
  2. כלומר, נשאלת השאלה -האם העובדה שבחר בתשלום כופר הינה כהודאה באשמה שבעקבותיה מוטל הכופר כסנקציה עונשית פלילית? האם יש לראות את הנישום כמי שהודה בעבירה, הורשע בגינה ותשלום הכופר הוא הסנקציה ו/או הענישה הפלילית אשר מוטלת עליו?
  3. התשובה לשאלה זו מעולם לא הוכרעה בפסיקה והדעות לגביה חלוקות בקרב משפטנים, שופטים סנגורים ותובעים.
  4. יש שיגידו כי העובדה שהחוק פותח במילים "אדם שעבר עבירה" מצביע על כך שבחירה בכופר היא כמו הודאה באשמה ועל כן תשלום הכופר הוא כמו הודאה לצורך ההליך השומתי.
  5. מנגד קובע החוק כי כל הליך פלילי אשר נפתח כנגד משלם הכופר יפסק- מכאן שלא ניתן לראות באותו נישום כמי שהודה בפועל ונמצא אשם שכן לא התנהל הליך פלילי כנגדו. (כמו כן לצד טיעון זה יש שיוסיפו כי הליכים משפטיים הם מאוד יקרים ועשויים לקחת שנים ולכן לעיתים יעדיף נישום לחסוך מעצמו את עינויי הדין ולשלם כופר כסף.)
  6. בבג"צ 361/76 נקבעה המוסכמה כי "הליך הכופר נועד להוות תחליף להליך הפלילי"
  7. ב- עמ"ה (חיפה) 28/95 צויין :

"כי בנסיבות מסוימות אפשר ותשלום הכופר ייחשב משום הודאה בביצוע עבירה וכן כי הוא עשוי להוות ראיה מנהלית לצורך קביעת שומה ע"י פקיד השומה….."

  1. כמו כן ב- עמ"ה (באר-שבע) 505/99 נאמר כי:

 "… ובמידה והוא יורשע (הנישום) בעבירת מס נוספת, עלול תשלום הכופר להוות שיקול בטיעוני התביעה להחמרה בעונש"

  1. כלומר, מהאמור ניתן להבין כי בנסיבות מסוימות ניתן לראות בתשלום הכופר הודאה באשמה. יתרה מכך, המקרים הנ"ל ניתנו כדוגמאות והפסיקה כמו גם החוק נמנעה מלתת רשימה סגורה של מצבים בהם תשלום הכופר יתפרש כהודאה.

 

  1. יצויין מנגד כי  ב- עמ"ה 398/07 נקבע כי"

 "אין מחלוקת כי למרות אופיו העונשי של הליך הכופר, תשלום הכופר אינו מהווה הרשעה פלילית ומשכך, בהתאם להוראות חוק המרשם הפלילי, הוא גם אינו נרשם במרשם הפלילי. (ההדגשות אינן במקור).

  1. יחד עם זאת נקבע בפרשה כי על רשות המיסים לפרסם את שמות הנישומים אשר בחרו בדרך של תשלום כופר .
  2. כלומר, למרות שהנישומים לא נמצאו אשמים, ולמרות שהדבר עשוי לפגוע בזכותם לפרטיות ובזכותם לשם טוב נקבע כי בדומה למי שהורשע והודה בפועל, תחת עיקרון חופש המידע יש לפרסם את שמו בדומה למי שהורשע בפועל.
  3. בנוסף, גם ב- עמ"ה 28/95 צויין כי "מתן כופר אין פרושו הרשעה פלילית למרות הדיבר "אדם שעבר עבירה".
  4. בספרו "עבירות מס ועבירות הלבנת הון" מציין גיורא עמיר שלוש משמעויות לכופר:
  • א. תשלום הכופר אינו מעביר את העבירה מן העולם ואינו מוחק את המעשה או המחדל שבגינו נפתחה החקירה או החלו ההליכים הפלילים.
  • ב. תשלום הכופר שייך להיסטוריה הפיסקלית של המשלם. בבוא השעה למשל כאשר יסתבך בביצוע עבירת מס נוספת, יעמוד לו תשלום הכופר לרועץ בשיקוליה של התביעה האם להגיש כתב אישום או להטיל על הנאשם קנס מנהלי…"
  • ג. לתשלום הכופר גם משמעות אזרחית. סכום הכופר אינו הוצאה הראויה לניכוי ולכן מצטרפת היא להוצאות המחייה של המשלם כאילו הייתה תשלום מס ובבוא יום השוואת הצהרת ההון לשם בדיקת סבירות דוחותיו על הכנסתו, בהכרח יופיע סכום הכופר ששולם כמקטין את ההכנה הפנוייה ליצירת נכסים.

לסיכום:
הדעות בעולם המשפט בנוגע לשאלה האם תשלום כופר מהווה הודאה באשמה חלוקות.
מהפסיקה עולה שגם שופטים אשר מצדדים בדעה כי מדובר בהודאה באשמה נמנעים מלציין זאת במילים ברורות ומפורשות.
יחד עם זאת, יש לשים לב כי הפסיקה מתייחסת מפורשות לאקט של תשלום הכופר כהודאה אזרחית. בנוסף, לצורך ההליך השומתי- תשלום הכופר הוא ללא ספק הודאה!
יודגש כי למרות האמור ההודאה היא לעניין ביצוע העבירה ולא הודאה בסכומים המיוחסים לנישום במסגרת ההליך על כן תמיד עומדת בפני הנישום האפשרות לתקוף שומתית את הסכומים אשר מיוחסים לו.